תחבורה פעילה

מתוך אוקו ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.

תחבורה פעילה (Active Transportation) היא השימוש בהליכה רגלית, רכיבה באופניים ושאר אמצעי תחבורה המשתמשים בשרירים לשם ביצוע תחבורת יוממות (תחבורה לצרכי יום יום כמו הגעה לעבודה, ללימודים, לקניות וכו').

העדר פעילות גופנית הנו גורם חשוב ביותר לתחלואה, תמותה ועלויות גבוהות לטיפול רפואי בחברה המערבית. פעילות גופנית סדירה מפחיתה באופן ניכר את הסיכון להתקפי לב, סרטן, סוכרת, יתר לחץ דם, השמנה, אוסטיאופורוזיס ומחלות אחרות. פעילות גופנית מקטינה מתח ודיכאון, מגדילה את פריון העבודה, משפרת תפקוד נפשי ומיני ומאיטה את תהליך ההזדקנות.[1].

תחבורה פעילה מהווה חלק מהנושא של אורח חיים פעיל (Active living) שלו יש יתרונות משמעותיים בהיבטים בריאותיים וחברתיים כמו הורדת שיעורי מחלות לב , הורדת מקרי סרטן המעי הגס, הקטנת משקל יתר, הקטנת מקרי סוכרת, דלקת פרקים ניוונית, נפילות בקרב קשישים ודלדול העצם, וכן שיפור הבריאות הנפשית.

ההמלצות האחרונות של ארגונים מקצועיים בין- לאומיים היא, שכל אדם יעסוק בפעילות גופנית בעצימות בינונית עד גבוהה (כגון הליכה מהירה) לפחות חצי שעה כל יום או במרבית ימות השבוע בנוסף, לתחבורה פעילה השפעה מטיבה על האקולוגיה העירונית, הורדת פשיעה, הכלכלה העירונית , הקהילתיות בעיר ועוד.

תוכן

1 השפעות בריאותיות
- 1.1 שיפור המצב הנפשי
- 1.2 הקטנת הסיכוי לסוכרת
2 פעילות גופנית בישראל
3 קישורים חיצוניים

השפעות בריאותיות

דו"ח משמנת 2010 איגוד התחבורה הציבורית האמריקאי (APTA), מגלה כי תושבים המתגוררים בישובים עם תשתית מפותחת של אוטובוסים ורכבות נוטים להיות בריאים יותר, והם בעלי תוחלת חיים ארוכה יותר בממוצע יחסית לישובים אחרים. הסיבות לכך כוללות הפחתה בתאונות דרכים (לרמה של רבע מישובים פרווריים) ושיפור הבריאות הגופנית והנפשית בעקבות עידוד תחבורה פעילה [2]

שיפור המצב הנפשי

על פי מחקר שנערך במינוסטה בקרב 4500 בני נוער נמצא כי קיים קשר סטטיסטי שבו פעילות גופנית גבוה יותר קשורה למידת דיכאון נמוכה יותר. הקשר הסיבתי של ממצא סטטיסטי זה יכול להיות קשור לפעילות של חומרים המופרשים בעקבות פעילות גופנית, וכן בגלל כושר גופני טוב יותר.

כך לדוגמה, Phenylethylamine הוא ממריץ טבעי שמיוצר על ידי הגוף. צוות מחקר בריטי בדק את רמות החומר בשתן של 20 מתנדבים, 24 שעות לפני ואחרי פעילות גופנית מתונה ומצא שרמת ה- PEA עלתה ב 77% אחרי הפעילות. עלייה זו מביאה למצב רוח משופר, הנקרא לעיתים "היי של אצנים".[3]

הקטנת הסיכוי לסוכרת

בבחינת אפקט הפעילות הגופנית במשך 16 שבועות על 65 מתעמלים בטווח גילים של 21-87 והשוואתם ל- 27 משתתפי קבוצת הביקורת שלא מתעמלים, נמצא כי הרגישות לאינסולין פוחתת עם העלייה בגיל. אצל הצעירים הפחיתה ההתעמלות את העמידות לאינסולין גם 4 ימים אחרי ההתעמלות ואילו אצל המבוגרים נראתה ירידה רק 24 שעות אחרי ההתעמלות אך היא לא נשמרה לטווח ארוך. מכאן הסיקו החוקרים כי מעל גיל 40 כדאי להתעמל יותר. כמו כן הדבר מצביע על יתרון בפעילות מתונה ויומיומית על פני פעילות פעם בשבוע אינטנסיבית יותר. [4]

פעילות גופנית בישראל

בישראל ישבה ועדת רופאין ומומחי בריאות נוספים מטעם המועצה הלאומית לקידום בריאות, הוועדה לקידום פעילות גופנית, בראשות פרופסור מאיר ברזיס. במרץ 2005 יצא חוזר מנכ"ל משרד הבריאות לעידוד פעילות גופנית בקרב מוסדות בריאות כמו רופאים וקופות חולים.

על פי ארגון הבריאות העולמי למשרד הבריאות אחריות לקידום הפעילות הגופנית באוכלוסייה שביכולתה להפחית את רמת הסיכון לחלות במחלות רבות, ביניהן מחלות הסרטן. על פי הוועדה, לפי רוב המחקרים ככל שהפעילות הגופנית גדלה עם המינון שלה (כלומר: משך, תדירות ועצימות) כך היא יעילה יותר בשמירה על הבריאות.

בשנת 2010 פרסם פרופסור מאיר ברזיס, מאמר בנושא בו הוא מוחה על העדר קידום הנושא על ידי משרד הבריאות. לטענתו, בישראל כל שנה חולים רבבות חולים בגלל העדר פעילות גופנית. כמו כן, עליה באחוז אחד בשיעור המתעמלים היתה חסוכת כ-300 מיליון ש"ח בשנה- כגודל התקציב השנתי לסל הבריאות [5] בצורה דומה ביקר מבקר המדינה את משרד הבריאות על תת פעילות בנושא מניעת השמנה בקרב ילדים[6]

קידום פעילות גופנית ותחבורה פעילה מקודמים על ידי ישראל בשביל האופניים, מגמה ירוקה תחבורה היום ומחר וכן על ידי עמותות ספורט. כמו כן עמותת בריא לי [7] מקדמת את המודעות לנושא.