הבדלים בין גרסאות בדף "קומפוסט"

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מ (הוספת תמונות של קומפוסטרים מהגינה הקהילתית במעוז אביב)
(פיזור התמונות בערך - (רצוי שהן גם ידגימו דברים שונים))
שורה 1: שורה 1:
 
[[תמונה:Real Compost.jpg|left|thumb|250px|קומפוסט]]
 
[[תמונה:Real Compost.jpg|left|thumb|250px|קומפוסט]]
[[תמונה:Maozavivcompost2.JPG|left|thumb|250px|קומפוסטרים ב[[גינון קהילתי|גינה הקהילתית]] במעוז אביב]]
+
 
[[תמונה:Maozavivcompost1.JPG|left|thumb|250px|קומפוסטרים ב[[גינון קהילתי|גינה הקהילתית]] במעוז אביב]]
 
 
'''קומפוסט''' הוא תהליך פירוק ביולוגי של אשפה אורגנית בסביבה אירובית. בסוף התהליך מתקבל '''"הומוס"''' או זבל אורגני איכותי.
 
'''קומפוסט''' הוא תהליך פירוק ביולוגי של אשפה אורגנית בסביבה אירובית. בסוף התהליך מתקבל '''"הומוס"''' או זבל אורגני איכותי.
  
שורה 14: שורה 13:
  
 
==חומרי המוצא לקומפוסט==
 
==חומרי המוצא לקומפוסט==
 +
[[תמונה:Maozavivcompost1.JPG|left|thumb|250px|קומפוסטרים ב[[גינון קהילתי|גינה הקהילתית]] במעוז אביב]]
 
בעקרון, חומרי המוצא לקומופוסט הם כל פסולת אורגנית. בפועל רוב המשתמשים הביתיים מכינים קומפוסט רק מפסולת אורגנית צמחית, ללא מוצרים מהחי כמו בשר או חלב. גם קליפות ביצים וקליפות תפוזים נחשבות בדרך כלל כמפריעות לתהליך.  
 
בעקרון, חומרי המוצא לקומופוסט הם כל פסולת אורגנית. בפועל רוב המשתמשים הביתיים מכינים קומפוסט רק מפסולת אורגנית צמחית, ללא מוצרים מהחי כמו בשר או חלב. גם קליפות ביצים וקליפות תפוזים נחשבות בדרך כלל כמפריעות לתהליך.  
  
שורה 39: שורה 39:
  
 
==שיטות ביתיות להכנת קומפוסט==
 
==שיטות ביתיות להכנת קומפוסט==
 
+
[[תמונה:Maozavivcompost2.JPG|left|thumb|250px|קומפוסטרים ב[[גינון קהילתי|גינה הקהילתית]] במעוז אביב]]
 
===שיטת הערמה/שיטת המצבור===
 
===שיטת הערמה/שיטת המצבור===
 
בשיטה זו, נערמת הפסולת האורגנית בערמה על פני הקרקע או בקומפוסטר ייעודי. מוסיפים לפסולת האורגנית חומר יבש על מנת למנוע הגעת זבובים ולאזן את יחס החנקן-פחמן בערימה. על מנת להתחיל בתהליך דרוש נפח קריטי של כמטר קוב. התהליך הוא תרמופילי ואקסותרמי, כלומר חובב חום ופולט חום. לאחר תחילת התגובה הביולוגית ניתן לחוש בחום רב הנפלט מהערימה. הקומפוסט מוכן לשימוש לאחר 3-6 חודשים.
 
בשיטה זו, נערמת הפסולת האורגנית בערמה על פני הקרקע או בקומפוסטר ייעודי. מוסיפים לפסולת האורגנית חומר יבש על מנת למנוע הגעת זבובים ולאזן את יחס החנקן-פחמן בערימה. על מנת להתחיל בתהליך דרוש נפח קריטי של כמטר קוב. התהליך הוא תרמופילי ואקסותרמי, כלומר חובב חום ופולט חום. לאחר תחילת התגובה הביולוגית ניתן לחוש בחום רב הנפלט מהערימה. הקומפוסט מוכן לשימוש לאחר 3-6 חודשים.

גרסה מ־00:28, 29 בפברואר 2008

קומפוסט

קומפוסט הוא תהליך פירוק ביולוגי של אשפה אורגנית בסביבה אירובית. בסוף התהליך מתקבל "הומוס" או זבל אורגני איכותי.

רקע- נזק אקולוגיים של אשפה אורגנית

להשלכת פסולת אורגנית באופן מרוכז ובכמויות גדולות יש השפעות אקולוגיות שליליות משמעותיות.

זיהומי קרקע ומים

אשפה אורגנית המתפרקת במצבורים גדולים עוברת תהליך פירוק אנארובי (כלומר ללא נוכחות חמצן). תהליך זה מתאפיין בריח הרע המאפיין זבל נרקב. בתהליך זה נוצרים מזהמים אורגנים החודרים לקרקע ופוגעים בפוריותה ובמי התהום.

פליטת גזי חממה

תוצר נוסף של פירוק אנארובי הוא גז המתאן. גז זה הינו גז חממה בעל השפעה חזקה בהרבה משל פחמן דו-חמצני.

בנוסף לכך, שינוע הפסולת האורגנית למרחקים גדולים כרוך בשריפת דלק מחצבי ובפליטת גזי חממה נוספים.

חומרי המוצא לקומפוסט

קומפוסטרים בגינה הקהילתית במעוז אביב

בעקרון, חומרי המוצא לקומופוסט הם כל פסולת אורגנית. בפועל רוב המשתמשים הביתיים מכינים קומפוסט רק מפסולת אורגנית צמחית, ללא מוצרים מהחי כמו בשר או חלב. גם קליפות ביצים וקליפות תפוזים נחשבות בדרך כלל כמפריעות לתהליך.

בתהליכים תעשייתיים משמשתים בפסולת חקלאית (כמו הפרשות בעלי חיים, רקבוביות עלים, קליפות עצים), פסולת תעשייתית אורגנית בעיקר מתעשיית הנייר והמזון (כמו נסורת, שעם, גפת ענבים), פסולת עירונית (גזם עצים, שאריות מזון) ובוצת שפכים[1].

ניתן להכין קומפוסט גם ממוצרי בשר וחלב או זבל בע"ח. אולם, נוכחותם בערמת קומפוסט ביתית צפויה למשוך חיות משוטטות שיפרקו את הערמה ולכן לא מקובלת.

ניתן להכין קומפוסט גם מזבל אנושי (צואה). לרוב קיימת רתיעה מהכנת קומפוסט מזבל אנושי הן בשל דחייה טבעית והן בשל החשש להעברת פתוגנים אנושיים למזון, בניגוד לפתוגנים של בע"ח אשר אינם מדביקים בני אדם. ככל הידוע כיום, הפתוגן האנושי היחיד המסוגל לשרוד את החום שנוצר למשך כמה חודשים בתהליך הקומפוסט הוא השרשור. אולם, פתוגן זה כמעט ואינו קיים במדינות מערביות ובמידה וקיים, לא ייתכן שיופיע בצואת בני אדם לפני הופעת התסמינים הקלינים המעידים על הידבקות בו. הכנת קומפוסט מזבל אנושי מפחיתה את הנזקים האקולוגיים הנגרמים משפכים וחוסכת את הכסף והאנרגיה המשמשים לטיהורם.

בארץ מספקת חברת מיטבי שירותי קומפוסט מזבל אנושי.

תהליך הקומפוסטציה

קומפוסטציה היא תהליך בו חומרים אורגניים – שמקורם מהחי או הצומח – עוברים פירוק בתנאים מבוקרים. פירוק החומר נעשה על ידי תהליך חמצון ביולוגי בתהליך תרמופילי (אוהב חום) ממושך שבמהלכו חומר אורגני מוצק מתפרק ומתקיים בו שחרור זמני של חומרים פיטוטוקסים, כך שבסופו של דבר מתקבל חומר אורגני מיוצב [2].

פירוק חומר אורגני, כלומר ריקבון, יתרחש אמנם גם באופן טבעי ללא התערבות האדם, אך ההבדל הוא שתהליך הקומפוסטציה נעשה בתנאים מבוקרים לשם קבלת תכונות הקומפוסט הרצויות, בהתאם לדרישות[1].

תהליך הקומפוסטציה נחלק לשלושה שלבים:

שלב 1- השלב המזופילי

השלב הראשון מתרחש במהלך 24-48 השעות הראשונות והוא מכונה השלב המזופילי. טמפ' הקומפוסט עולה ל-c°40-50 , אז מתפרקים הסוכרים ושאר החומרים המתפרקים בקלות בקומפוסט. בסוף שלב זה מכיל הקומפוסט מיקרואורגניזמים תרמופיליים בלבד המותאמים לשרוד בתנאי חום קיצוניים.

שלב 2- השלב התרמופילי

בשלב השני, הוא השלב התרמופילי, הטמפ' עולה ל- c°40-80 והוא יכול להמשך חודשים במהלכם ערימת הקומפוסט עוברת מספר הפיכות כדי שכל חלקי הקומפוסט יחשפו לטמפ' הגבוהה[3]. בשלב זה מתרחש פירוק חומרים קשי פירוק כמו תאית והמיקרואורגניזמים התרמופיליים, הזרעים והנבגים בקומפוסט מושמדים.

שלב 3 - שלב ההבשלה

השלב השלישי הוא שלב ההבשלה – קצב הפירוק יורד והטמפ' גם היא יורדת בהדרגה. בשלב זה גם מתחילות להיווצר בקומפוסט אוכלוסיות מיקרואורגניזמים חדשות [1] ובנוסף החומר האורגני שהתפרק עובר פילמור [2]. לאחר תהליך הקומפוסטציה התוצר המתקבל הוא קומפוסט נקי מפתוגנים ומריחות רעים[3].

שיטות ביתיות להכנת קומפוסט

קומפוסטרים בגינה הקהילתית במעוז אביב

שיטת הערמה/שיטת המצבור

בשיטה זו, נערמת הפסולת האורגנית בערמה על פני הקרקע או בקומפוסטר ייעודי. מוסיפים לפסולת האורגנית חומר יבש על מנת למנוע הגעת זבובים ולאזן את יחס החנקן-פחמן בערימה. על מנת להתחיל בתהליך דרוש נפח קריטי של כמטר קוב. התהליך הוא תרמופילי ואקסותרמי, כלומר חובב חום ופולט חום. לאחר תחילת התגובה הביולוגית ניתן לחוש בחום רב הנפלט מהערימה. הקומפוסט מוכן לשימוש לאחר 3-6 חודשים.

קומפוסט תולעים

בשיטה זו נעשה שימוש בתולעים אדומות המעכלות את הפסולת האורגנית על מנת ליצור פירוק מהיר שלה. התולעים מעכלות חצי ממשקל גופן ביום ופולטות קומפוסט מוכן. התולעים משוכנות בארגז שיכול להימצא בבית או בחוץ. זמן ההכנה של הקומפוסט תלוי בכמות התולעים - כל מה שהתולעים איכלו הוא קומפוסט מוכן. אולם, בשל הצורך לרכז מסת קומפוסט ולקצור אותה ללא התולעים לא ניתן לקצור את הקומפוסט מייד.

שיטות תעשייתיות להכנת קומפוסט

שתי השיטות הנ"ל משמשות גם להכנת קומפוסט בקנה מידה גדול. אולם, עם המעבר לקנה מידה תעשייתי השליטה בתהליך והפיכתו ליעיל מחייבות פעולות נוספות, כגון: ערבוב ואוורור הקומפוט, השקייתו, שמירה מוקפדת על יחסי פחמן-חנקן וחומציות ועוד.

ישנן שתי שיטות עיקריות לקומפוסטציה בתעשייה: השיטה הפתוחה, שהיא השיטה הנפוצה יותר, ובה מציבים את הקומפוסט באוויר הפתוח בערימות בגובה 2 מטר וחתך רוחב של 2 מטר, וכדי שכל המצע יתאוורר הופכים את הערימות בתדירות גבוהה.

השיטה השנייה היא השיטה הסגורה שבה מניעים את הקומפוסט דרך ריאקטורים בתהליך שלוקח 7-12 ימים ובסופו הקומפוסט מונח שוב בערימות להמשך התהליך. יתרון השיטה הסגורה הוא שמתאפשרת יותר בקרה על התנאים, כך מושגים תנאי האופטימום ותהליך הקומפוסטציה מהיר יותר[2].

בארץ קיים פרוייקט של קומפוסט תולעים בקנה מידה תעשייתי ליישוב זכרון יעקב ומבוצע ע"י עמותת ארץ כרמל.


תכונות הקומפוסט, חסרונות ויתרונות

הקומפוסטים השונים משמשים לשיפור תכונות קרקע חקלאית וכמצע גידול מנותק. קיים מגוון גדול של קומפוסטים בעלי הרכב כימי וביולוגי שונה, גם מבחינת השונות במקור חומרי הגלם, גם מבחינת מידת ההבשלה של הקומפוסט וגם מבחינת השיטה שבה התבצע תהליך הקומפוסטציה. השונות הרבה מאפשרת את התאמתו של כל קומפוסט כמענה לצרכים חקלאיים.

יתרונות חקלאיים

תוספת קומפוסט עוזרת לשמור על תכונות פיזיקליות נאותות של הקרקע: הגדלת חדירות הקרקע למים, הגברת האיוורור, הקטנת הצפיפות הגושית, שמירה על pH מתאים, והקטנת ריכוז המלחים בקרקע.[2].

הרכב הקומפוסט מוסיף שפע מקורות מזון ליבול - תרכובות אורגניות, תרכובות מינראליות ואוכלוסייה מיקרוביאלית בקרקע, תוספת זו יכולה להביא לשיפור בכמות היבול[2].

יתרון חקלאי נוסף וחשוב של הקומפוסט הוא יכולות של קומפוסטים ממקורות מסוימים לדכא מחלות קרקע שונות בצמחים.

יתרונות סביבתיים כפתרון לאשפה

חשיבות תהליך הקומפוסטציה כיום היא לא רק בשל הערך הכלכלי הישיר שיש לקומפוסט בחקלאות אלא גם לשם שמירה על איכות הסביבה. הגידול באוכלוסייה, העלייה בצריכה והשינוי בדפוסי ההתנהגות הגדילו פי כמה וכמה את כמויות הפסולת שהחברה המודרנית מייצרת בבית, בתעשייה ובחקלאות.

כיום השיטה המרכזית לטיפול בפסולת היא הטמנה, אך שטחי אתרי ההטמנה הולכים וגדלים וחייבים למצוא פתרון נוסף לטיפול בפסולת. הקומפוסטציה היא אחת מהפתרונות הטובים ביותר, והיא היעילה ביותר לטווח הארוך[2]. במהלך הקומפוסטציה קטנה כמות החומר לכמחצית, בנוסף היא מונעת מטרדים הנגרמים מאשפה טרייה כגון ריחות רעים ומקור לדגירת חרקים ומזהמים[4].

יש הטוענים כי לישראל יש עניין מיוחד בקומפוסטציה היות שקרקעות הארץ מאופיינות ברמה נמוכה של חומר אורגני ורמת מלחים גבוהה. מחקר ופיתוח של הקומפוסטים וביסוס מעמדם בשוק יביא לשיפור בתוצרת החקלאית ובמקביל יעזור בשמירה על איכות הסביבה[4].

יתרונות סביבתיים כחלופה לדשן כימי

הקומופוסט הוא החלופה העיקרית לדישון קרקע באמצעות דשנים כימייים. דשנים אלה כרוכים בהוצאה רבה של אנרגיה, בשימוש בדלק מחצבי שהוא משאב לא מתחדש ובתרומה משמעותית להתחממות עולמית מסיבות אלה נחשב הדשן הכימי מקור לא מקיים של חקלאות, ואילו הקומופסט נחשב כתנאי חיוני לשיטות של חקלאות מקיימת כמו פארמקלצ'ר.

בעיות חקלאיות

הקומפוסט עלול להכיל גם גורמים המעכבים את גדילת הצמח. לפני השימוש בקומפוסט חשוב לבדוק את ריכוז המתכות הכבדות בו – מתכות אלה הן יסודות מקבוצת מתכות המעבר אשר חלקן חיוניות להתפתחות הצמח אך בריכוזים מאוד קטנים וכאשר ריכוזן עובר סף מסוים הן הופכות לרעילות לרקמות החיות.

בעיות בריאותיות

בקומפוסט אשר מיועד לדישון צמחי מאכל, חשוב לבדוק את הימצאותם של חומרים פיטוטוקסיים אחרים או חומרים רעילים לאדם בקומפוסט. בקומפוסט עלולים להימצא גם גורמי מחלות-קרקע או מיקרואורגניזמים המסוכנים לאדם אשר לא הושמדו בתהליך הקומפוסטציה או שהתפתחו כחלק מהאוכלוסייה החדשה בקומפוסט לאחר הבשלתו. כדי להימנע מכך תקני משרד החקלאות דורשים בדיקה כימית וניסוי הקומפוסט לפני התחלת השימוש בו[2].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ב. גורודצקי (1986). דיכוי מחלות המועברות בקרקע על ידי קומפוסטים מפסולת חקלאית. עבודת גמר לקבלת התואר M.Sc, מוגשת להאוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לחקלאות, רחובות.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 נ. חלמיש (2000). הקומפוסט בישראל – סקר מקורות ושימושים ובחינת כדאיות כלכלית. אפיק הנדסות סביבה והידרולוגיה, עמוס לביא ייעוץ כלכלי והשקעות.
  3. ^ 3.0 3.1 י. הדר, ר. כהן, (1996). "הדברה ביולוגית של מחלות המועברות בקרקע באמצעות קומפוסט". מחקר חקלאי בישראל, כרך ח' (101-126). בית דגן: מנהל המחקר החקלאי.
  4. ^ 4.0 4.1 י. אבנימלך (1996). "קומפוסטציה: הופכים זבל לזהב". ירוק-כחול-לבן, גיליון מס' 9 (14-15).