קואופרטיב
מתוך אוקו ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קואופרטיב או אגודה שיתופית הוא שיטת התארגנות דמוקרטית של פרטים כדי לקדם מטרה מסויימת: כלכלית, חברתית או פוליטית.
ניתן לראות בקואופרטיב מהווה פתרון רדיקלי כמו גם פתרון מתון מכיוון שהוא משתמש במעטפת 'מקובלת' מהמחשבה הנאו קלאסית כדי לחתור תחת רעיונותיה הבסיסיים.
תוכן |
הרעיון המסדר
הקואופרטיב הוא גוף הפועל ומנוהל על ידי חבריו ולמען חבריו. לקואופרטיב בדרך כלל יש תחום פעילות מסויים. המשאבים הדרושים להקמת והפעלת הקואופרטיב (ההון הכספי, וכן לפעמים גם עבודה, כישורים וקשרים) מגוייסים מקרב החברים. אין בעלי אחזקות בקואופרטיב שאינם חברים בו וכל החברים פעילים בקואופרטיב. הקואופרטיב הוא התאגדות התנדבותית שהמצטרפים אליה מתחייבים לכבד את כלליה, להשקיע את ההשקעה המינמילית הדרושה בהון הקואופרטיב ולקחת חלק פעיל בפעילות ובניהול הקואופרטיב.
תחומי פעילות
ניתן לחלק את סוגי הקואופרטיבים לשניים: קואופרטיבים שמספקים שירות לחבריהם וקואופרטיבים שמשמשים כמקום עבודה.
קואופרטיבי שירות קיימים בתחומים שונים, כגון:
- חקלאות.
- פיננסים (הלוואות, פנסיה וביטוח). ראו הרחבה בבנק שיתופי.
- צריכת מוצרים
- בריאות
- דיור
- תיירות
- אנרגיה מתחדשת - ראו לדוגמה קואופרטיב אנרגיית רוח
אלו למעשה אגודות חברים המקדמות ופועלות בנושא מסויים למען חבריהן.
קואופרטיב עבודה הוא מקום עבודה בבעלות ובניהול העובדים.
יתרונות וחסרונות הקואופרטיב
לקואופרטיב יתרונות רבים:
- אין ניגוד עניינים בין הבעלים לבין חברי הקואופרטיב. מטרת הארגון היא לשרת היטב את חבריו, הן כעובדים שכירים במקרה של קואופרטיב עבודה והן כצרכנים/לקוחות בשאר המקרים.
- אין מישהו אחר שמרוויח. העודף הכספי מפעילות הקואופרטיב מתחלק בין החברים או מיועד להשקעה חוזרת.
- ניהול עצמי: הקואופרטיב פועל למען חבריו ובד"כ למען רעיונות סולידריים.
- דמוקרטיה: קול אחד לכל אחד, ללא קשר למצבו הכלכלי. עקרון זה אינו חייב להתקיים, ישנה אפשרות לחלוקת מניות הצבעה בהתאם להון שכל חבר תרם לקואופרטיב, ובכך ישבר העיקרון הדמוקרטי.
- פתיחות וגמישות: ניתן להקים קואופרטיב לכל מטרה וכל פרט יכול למצא את הקואופרטיב שמתאים לו ולהצטרף אליו. ניתן ליצור רשת של קואופרטיבים בתחומים רבים.
- חיזוק הקהילה.
- העצמה, השבת השליטה של אנשים על חייהם.
החסרונות בקואופרטיבים, נוגעים בעיקר לאגודות שיתופיות קטנות בהן הנטל על ניהול האגודה נופל על כמה "משוגעים לדבר". בקבוצה קטנה יש פחות מידי משאבים בכדי לשלם לניהול בשכר. ככל שהאגודה גדלה ויש כסף יעודי לניהול, או כאשר משתמשים בכלים אוטומטיים לתאום בין החברים, בעיה זו קטנה יותר.
דמוקרטיה וניהול
לרוב הקואופרטיבים התנהלות דמוקרטית. אמנם לכל קואופרטיב ישנה דרך ההתנהלות משלו, בין אם באמצעות נציגי חברים (פרלמנט) ובין אם באספות כלליות, תמיד נשמר העקרון שהקואופרטיב הוא יישות דמוקרטית בה כולם שווים. כל אחד יכול להצטרף ולעזוב (במספר קואופרטיבים ניתן ל'העזיב' חברים אשר פוגעים באופן חמור בכלל החברים).
ניהול הקואופרטיב
לרוב מנוהל הקואופרטיב בידי גוף נבחר של חבריו. אך במידה והקואופרטיב גדול מאוד או דורש מקצועיות מיוחדת לניהולו, ממנים החברים מנהלים מקצועיים בשכר, אשר אינם חברים. המנהלים הללו מפוקחים באופן ישיר על ידי החברים או באמצעות גוף נבחר מצומצם.
ההשלכות התאורטיות של הקואופרטיב על החשיבה הכלכלית
קואופרטיב כפתרון 'מתון'
הקואופרטיב יכול להחשב כפתרון לבעיות הכלכלה הנאו קלאסית. למעשה ניתן לראות אותו כמסגרת חוזית של גורמים מסויימים בשוק המנסים להשיג 'יתרון לגודל'. (ניתן לטעו כי פעולה כזו נוגדת את ה'תחרות', אולם מה שמותר לגדולים מותר גם לקטנים.)
חתירה תחת הרעיון של ההון
הקואופרטיב מערער את אחת ההנחות הבסיסית של הכלכלה הנאו קלאסית (כנ"ק(: ההפרדה בין הון לעבודה. הכנ"ק מתבססת על פונקציית הייצור אשר לתוכה מוכנסות תשומות העבודה וההון, כך נותר הערך העודף. לפי המחשבה הנ"ק כל גורם בפונקציית הייצור זוכה לחלקו בערך העודף לפי תרומתו לתהליך הייצור. העובדים מקבלים שכר על עבודתם ובעלי ההון מקבלים דיבידנד על השקעתם. כמובן שבעלי ההון תמיד מקבלים יותר (גם אם פושטים את הרגל...). הכנ"ק גם מייחסים לעובדים עצלנות מטבעם, למעשה העובדים 'מוכרים' את זמן הפנאי שלהם ומקבלים כסף מבעלי ההון תמורת ויתור על הזכות להתבטל. חשוב לצייו כי גם המחשבה המארקסיסטית מכירה בפונקציית הייצור, אולם טוענת כי הקפיטליסט 'חומס' את הערך העודף השייך לעובדים, מכיוון שרק לעבודה סגולות פריון. רעיון יסודי נוסף של הקפיטליזם הוא כי עסקים ושירותים פועלים רק למטרות הרווח וכי פעילות עסקית שאין רווח בצידה אינה כלכלית ונידונה ע"י מנגנוני השוק והתחרות שלא להתבצע.
הקואופרטיב סותר באופן ברור את שתי הנחות היסוד הללו. בקואופרטיב עבודה לא קיימת הפרדה בין בעלי ההון לעובדים השכירים, ולכן מתבטלת ההפרדה המלאכותית שיוצרת פונקציית הייצור. גם ברור כי להון אין את סגולת הפריון שמייחסים לו הכנ"ק ואין הוא הכח שמניע את הייצור. כמו כן התיאוריה כי בעל ההון 'מתאפק' מלשהתמש בהונו האישי ולכן מגיעים לו הרווחים אינה מתקיימת. הטענה בדבר 'עצלנותם' של העובדים מופרכת, העובדים מארגנים בעצמם את מסגרת העבודה שלהם, מנהלים את עצמם ויוצרים הכנסות כדי להתקיים ולא כדי 'לא להתבטל'.
חתירה תחת רעיון השוק - הצרכן/יזם האינדיוידואלי
התרבות הקפיטליסטית מעלה על נס את היזם הבודד והצרכן הבודד נוסח רובינזו קרוזו כמודל ממנו מורכב השוק. רעיון זה מחוזק ע"י ההשקפה כי רציונליות היא למעשה אנוכיות, מכיוון שהיא משקפת את חתירתו של הפרט להשיא את רכושו וכך את ה'עונג' שלו. הקואופרטיב חתור תחת הנחה זו, הוא מראה כי בני האדם יכולים לפעול במערכת הכלכלית שלא כפרטים עויינים אלא כקהילה הרמונית. רשת של קואופרטיבים שונים בתחומים שונים בהם חבר האדם יכולה לשמש תשתית חברתית ראויה ותחליפית למערכת השווקים. אפשר להקביל רעיון זה במידת מה לאוטופיית הבולו בולו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ICA - התאחדות הקואופרטיבים העולמית
- תחייתו של הקו-אופ קואופרטיבים למזון אורגני בארץ, רוני שפירא ורוני לינדר-גנץ, הארץ, 25.09.07
- כדי להתמודד עם המחסור בשטחי מרעה, רועי הצאן הקימו קואופרטיב מיכל גרינברג, הארץ 20.12.07
- קואופרטיב בויקיפדיה האנגלית
