פיתוח מוטה תחבורה ציבורית
מתוך אוקו ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
פיתוח מוטה תחבורה ציבורית (Transit-oriented development- TOD) היא גישת תכנונית שמקדמת אזורים עם עירוב שימושי קרקע בהם יש הגברת נגישות לתחבורה ציבורית ואלמנטים לעידוד שימוש בה. גישה זו היא חלק מהתפיסה של "עירוניות מתחדשת" ואקולוגיה עירונית.
באופן טיפוסי, שכונה עם פיתוח מוטה תחבורה ציבורית היא בעלת מרכז שמכיל תחנת רכבת, נקודת עצירה של רכבת קלה, תחנת רכבת תחתית, או תחנת אוטובוס כשזו מוקפת בבנייה צפופה יחסית והצפיפות יורדת כשמתקרבים להקיף השכונה. איזורים מוטי תחבורה ציבורית, בנויים בדרך כלל כך שכל הבתים נמצאים במרחק שלא עולה על 400-800 מטרים מתחנת תחבורה ציבורית, דבר שנחשב כמרחק הליכה מתאים להולכי רגל.
ערים חדשות רבות שהוקמו לאחר מלחמת העולם השנייה ביפן, שוודיה וצרפת הן באלות מאפיינים רבים של פיתוח מוטה תחבורה ציבורית, ומאפיינים דומים קיימים גם בערי חדשות בהולנד שנבנו על שטחים שיובשו מהים וישובים כפריים בדנמרק.
חלק מהמתכננים העירונים מבחינים בין פיתוח מוטה תחבורה ציבורית לבין "פיתוח מקורב לתחבורה ציבורית" -"transit-proximate development" בגלל שהוא מכיל מספר מאפיינים שנועדו לעודד את הציבור להשתמש בתחבורה ציבורית ומהווים הבדל בינו ובין פרבור. דוגמאות למאפיינים לעידוד שימוש בתחבורה ציבורית כוללים עירוב שימושי קרקע שישתמש בתחבורה ציבורית בכל שעות היום, תשתיות טובות להולכי רגל כמו מעברי חציה טובים, רחובות צרים, ועוד. מאפיין חשוב נוסף שמפריד בין 2 הגישות הוא שפיתוח מוטה תחבורה ציבורית מקטין את כמות החנייה המיועדת לרכב פרטי ממונע.
השפעות
דו"ח משנת 2010 של איגוד התחבורה הציבורית האמריקאי (APTA), מגלה כי תושבים המתגוררים בישובים עם תשתית מפותחת של אוטובוסים ורכבות נוטים להיות בריאים יותר, והם בעלי תוחלת חיים ארוכה יותר בממוצע יחסית לישובים אחרים. הסיבות לכך כוללות הפחתה בתאונות דרכים (לרמה של רבע מישובים פרווריים) ושיפור הבריאות הגופנית והנפשית בעקבות עידוד תחבורה פעילה[1]
קישורים חיצוניים
- פיתוח מוטה תחבורה ציבורית בויקיפדיה האנגלית
