בואו לכנס השנתי השלישי של העמותה לכלכלה בת קיימא - מי ישמור על משאבי הטבע שלנו?

יום שני, 1 בדצמבר 2014 המרכז האקדמי למשפט ועסקים, רמת גן

לפרטים נוספים ולהרשמה לחצו כאן

נתונים על מערכת החינוך בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יש ויכוחים רבים הנוגעים למערכת החינוך בישראל. למרות זאת, אין לציבור בדרך כלל נגישות לעובדות היבשות בנוגע למערכת זאת. במצב זה, הצדדים השונים בויכוח- אנשי משרד האוצר, אנשי משרד החינוך, המורים וכן פובליסציטים מתווכחים במעין "ערפל קרב" כאשר כל צד מאשים את האחרים במצבה הכושל של המערכת.

הנתונים המובאים כאן מקורם בעיקר בלשכה המרכזית לסטטיסטקה (למ"ס), משרד החינוך, משרד האוצר, וכן ממחקרים שנכתבו על ידי גופי המחקר של הכנסת לשם מתן רקע לוועדות החינוך ולוועדת הכספים. לפעמים הנתונים אינם ברורים או שיש סתירות בין נתוני הגופים השונים. יש גם נתונים שקשה להגיע אליהם, או שיש צורך בחישוב כדי לקבל אותם. לדוגמה הלמ"ס אינו מפרסם את מספר התלמידים בכיתה בזרמי החינוך השונים.

הנתונים המובאים כאן הם נתונים שאמורים לנסות להסביר מדוע מערכת החינוך נמצאת במשבר, והם אמורים להסביר כמה עובדות מוסכמות אודות מערכת החינוך, כמו גם לנסות לתת הסבר לכמה שאלות פתוחות.

עובדות מוסכמות על מערכת החינוך

מערכת במשבר

יש הסכמה רחבה שמערכת החינוך נמצאת במשבר. מורים מתלוננים על עומס רב ועל אלימות כלפיהם. הורים מתלוננים על רמה נמוכה של המורים. מורים מתלוננים כי מערכת החינוך מושחתת ומקשה עליהם את התפקוד היומיומי.

בהשוואה בינלואמית, של מבחנים לילדים בחטיבת הביניים בין כ-30 מדינות החברות ב-OECD, ישראל מדורגת במקום נמוך. הדבר נכון לכל הרמות - ילדים ממוצעים, מחוננים ובעלי קשיי למידה.

גם בהשוואה על פני שנים, אפשר לראות ירידה בכמות ואיכות הידע של בוגרי מערכת החינוך, דני בן דוד לדוגמה, מדבר על מבחן אוריינות שצה"ל מבצע לחלק מהחיילים ועל ירידה דרסטית באחוז ההצלחה במבחן זה. מרצים באוניברסטיאות מתלוננים שבמשך השנים יש ירידה ברמת הידע של הסטודנטים שהגיעו אליהם.

תנאי התעסוקה והלימוד

יש הסכמה כי תנאי התעסוקה של המורים הם גרועים. משכורות המורים נמוכות, ומופעלת מולם אלימות. הגיל הממוצע של מורים בכל המערכת עולה והוא נע על סביבות ה-50. רמת המורים, בהתאם לשכר הנמוך ולתנאים הקשים הולכת ויורדת.

יש הסכמה רחבה כי בחלקים של מערכת החינוך יש מספר רב מדי של תלמידים בכיתה והדבר מקשה על לימוד בכיתה. בהשוואה מול מדינות OECD, יש בישראל מספר רב יותר של תלמידים לכיתה.

שאלות מרכזיות במערכת החינוך

השאלה המרכזית היא מה הם הגורמים, הן בתוך המערכת והן מחוץ למערכת שגורמים לכך שמערכת החינוך הולכת ומתדרדרת.

בנוסף לשאלה זו יש מספר שאלות קשורות:

  • לא ברור האם ישראל מוציאה סכום מספיק על החינוך. יש טענה כי ישראל מוציאה סכום גבוה על החינוך בהשוואה למדינות OECD, יש שאלה האם הסכום הזה הוא מספיק או שהוא נמוך מידי, ועד כמה ההוצאה על החינוך במונחים של הוצאה לילד או במונחים של הוצאה כללית תורמת להדרדרות המערכת. האם כדאי להגדיל את תקציב החינוך?
  • הכל מסכימים כי משכורות המורים נמוכות מידי וכי דבר זה הוא גורם מרכזי בהדרדרות המערכת. ולמרות זאת, הסיבה לשכר הנמוך של מורים אינה ברורה דיה. האם הדבר נובע מבזבוז גדול בתוך המערכת? האם קיימים יותר מידי מורים? יותר מידי בירוקרטרים? האם הדבר נובע מכמות גדולה של ילדים בהשוואה למדינות אחרות?
  • בישראל יש למעשה 4 מערכות חינוך מקבילות - החינוך הערבי, החינוך הממלכתי, החינוך הממלכתי-דתי והחינוך החרדי - האם יש הבדלים מהותיים ביניהם, ועד כמה הבדלים אלה משחקים תפקיד בהדרדרות החינוך?
  • אם ההורים, או ערכים חברתיים או מוסדות חברתיים חברתיים נוספים, מחוץ למערכת החינוך קשורים להדרדרות החינוך?
  • יש טענות רבות כלפי משרד החינוך על כי הוא נוהג בבזבזנות וכי הוא מהוה גורם מפריע, מה אם בכלל הוא תרומת משרד החינוך להדרדרות החינוך? מה התרומה של ארגוני המורים שמתנגדים לפיטורי מורים להדרדרות המערכת?

אנשים

תלמידים

נכון לשנת 2013, מספר הילדים במערכת החינוך הציבורית, כולל ילדים בבתי ספר ובגנים הציבוריים היה 1.586 מיליון תלמידים. מתוך זה 405 אלף ילדים בגנים ציבוריים, והיתר, 1.18 מיליון הם תלמידי בית ספר. [1]

נכון לשנת 2013 סך כמות התלמידים במערכת הציבורית גדלה בממוצע ב-1.36% בשנה. הגידול באחוזי התלמידים שונה בגילאים שונים. בעוד שתלמידי כיתות א' עלו 0.47%, עלה מספר תלמידי י"ב ב 1.21%, [1]. סיבה אחת לאחוזי גידול שונים הם שינויים בגידול אוכלוסיית ישראל, חלק אחר נובע משינוי באחוזי נשירה מהלימודים, במיוחד בזמן התיכון. חלק מהגידול במספר התלמידים נובע מיישום המלצות וועדת טרכנטברג להענקת עוד מסגרות לימוד חינם מגיל 3. מספר התלמידים בחטיבות ביניים קטן, כנראה בגלל נטיה לצמם אותן ולהעבור למסגרות לימודים של בתי ספר יסודיים ותיכונים.

בנוסף לתלמידים אלו יש תלמידים במערכות חינוך פרטיות, בעיקר ילדים בגנים פרטים ובגנונים.

תלמידים בבתי ספר

נכון לשנת תשס"ז - שנת הלימודים המתחילה בשנת 2006, מספר התלמידים בבתי ספר יסודיים, חטיבות ותיכוניים עמד על 1,424,567. מתוכם 372,016 תלמידים במגזר הערבי (26%) [1] ו-1,052,551 תלמידים במגזר העברי. [2]. (לנתונים נוספים על תלמידים ראו [3])


מספר התלמידים בבתי הספר בישראל בשנת 2006 (למ"ס)
מגזר סה"כ יסודי חטיבות ביניים תיכונים
סה"כ 1,424,567 819,546 254,328 350,693
ערבי 372,016 230,646 69,029 72,341
סה"כ עברי 1,052,551 588,900 185,299 278,352
ממלכתי 643,191 321,539 148,239 173,413
ממלכתי דתי 240,252 156,058 36,875 47,32
חרדי 169,106 111,302 185 57,619


חלוקה באחוזים של התלמידים בבתי הספר בישראל בשנת 2006 (למ"ס)
מגזר סה"כ יסודי חטיבות ביניים תיכונים
סה"כ 1,424,567 (100%) 819,546 (100%) 254,328 (100%) 350,693 (100%)
ערבי 26.1% 28.1% 27.1% 20.6%
סה"כ עברי 73.9% 71.9% 72.9% 79.4%
ממלכתי 45.1% 39.2% 58.3% 49.4%
ממלכתי דתי 16.9% 19.0% 14.5% 13.5%
חרדי 11.9% 13.6% 0.1% 16.4%

סה"כ בחינוך העל יסודי - 605,021 תלמידים.


עם השנים יש ירידה דרמטית באחוז התלמידים הלומדים בזרם הממלכתי. אחוז הלומדים בזרם הממלכתי-דתי ירד במידה קלה, ואילו אחוז התלמידים בזרם החרדי והערבי עלו במידה ניכרת. לדוגמה, 588,900 תלמידי היסודי שלמדו בשנת 2006-7 בחינוך העברי התחלקו כך: 54.6% (321,539) בחינוך הממלכתי, 18.9% (156,058) בחינוך ממלכתי דתי, 26.5% בחינוך החרדי (111,302). לעומת זאת בשנת תש"ן (1989-90) שבה היו בחינוך העברי היסודי 461,790 תלמידים הם התחלקו כך: 71.1% בזרם הממלכתי, 21.3 בממלכתי-דתי ו-7.6% בזרם החרדי.

מורים וגננות

לפי משרד החינוך, היו בשנת 2013 137,567 עובדי הוראה (גננות, מורות, יועצות, סייעות), גידול של 4% יחסית לשנת הלימודים הקודמת[1] לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטקה , נכון לשנת 2004, מספר המורים והגננות היה 127,138, לעומת נתון מקביל של 82,872 לשנת 1991. [4] (לפירוט נתונים על מורים ראו [5])

מספר המורים לפי דרגי חינוך בשנת 2004:[6]

  • 65,494 בבתי ספר יסודיים
  • 55,493 בחינוך על יסודי - 23,049 בחטיבות, 39,923 בתיכונים.

פרסום אחר של הלמ"ס טוען כי בשנת 2006 היו 75,800 מורים בבתי ספר תיכוניים. [7]

משרד האוצר טוען שבשנת 2005 לדוגמה הועסקו בשירות המדינה 86,077 עובדי הוראה ב-75,052 משרות מלאות. [2]

חלוקה לזרמים ופיקוחים

סה"כ מורים וגננות [8]
  • סה"כ -127,138 (100%)
  • בחינוך הערבי - 24,425 (19.2%)
  • בחינוך העברי - 102,713 (80.8%)
  • ממלכתי - 66,763 (52.5%)
  • ממלכתי דתי - 21,878 (17.2%)
  • חרדי - 14,072 (11.1%)
מורים בבתי ספר יסודיים
  • ערבי - 14,269 (21.8%)
  • עברי - 51,225 (78.2%)
  • ממלכתי- 31,452 (48.0%)
  • ממלכתי דתי - 10,091 (15.4%)
  • חרדי - 9,681 (14.8%)

שאר ירקות

??? - אין נתונים ברורים

יחס תלמידים מורה

חילוק מספר התלמידים במספר המורים (לפי נתוני הלמ"ס 2006) מפיק את החישוב הבא:

  • בסך הכל יש 11.2 תלמידים לכל מורה
  • 12.5 תלמידים בממוצע לכל מורה בבתי ספר יסודיים
  • 11 תלמידים בממוצע לכל מורה בחטיבת ביניים
  • 8.7 תלמידים בממוצע לכל מורה בתיכונים

בפועל יחס המורים לתלמידים בכל זמן נתון - נראה גבוה בהרבה. הדבר נובע מכך שלא כל המורים מלמדים כל הזמן. נתון מגביל אחד הוא לדוגמה מספר הכיתות - מורה ללא כיתה לא יכול ללמד. נתון מגביל אחר הוא פעילות המורים בזמן שאינם עוסקים בהוראה. תורמים נוספים לכך הם מורים בשנת שבתון וכו'.

חלוקה לפי מגזרים

סה"כ - תלמידים למורים בכל דרגי החינוך
  • סה"כ - 11.2
  • ערבי - 15.2
  • סה"כ עברי - 10.2
  • ממלכתי - 9.6
  • ממכלתי דתי - 11
  • חרדי - 11.5

מצטייר שבמגזר הערבי יש יחס גבוה של תלמידי למורה, בעוד שבמגזר העברי ובמיוחד במגזר הממלכתי קיים מספר קטן של תלמידים לכל מורה - עם הפרשים של 50% בין המגזרים.

תנאי הלימוד

בעיות משמעת של תלמידים

אחד התחומים הנחקרים בשנים האחרונת בעולם הוא השפעת ההפרעות בכיתה על הישגי התלמידים, וכן המשתנים המשפיעים על רמת הפרעה. מחקר שנעשה בישראל על ידי מכון טאוב בשנת 2013, מצא מספר היבטים המשפיעים על רמת ההפרעה של ילדים בכיתות. בניגוד למה שאפשר לצפות לא נמצאו השפעות של משתנים כמו גודל בית הספר או רמת הטיפוח שלו, גודל הכיתות, מספר הבנות בכיתה. נמצאו משתנים אחרים משפיעים כמו יחס לא הוגן של המורים בכיתה, רמת הפרעות המשמעת בבית הספר, מידת אכיפת המשמעת בבית הספר והשכלת ההורים (שקשורה למעמדם החברתי-כלכלי). [9]

תשתיות

בתי ספר וכיתות

לפי משרד החינוך, בשנת תשס"ח (2008-2007) היו קיימים 3919 מוסדות חינוך ו-53,449 כיתות. [10]

לפי נתוני משרד החינוך באותה שנה למדו 1,445,555 תלמידים במערכת החינוך, ולכן יוצא שקיימת כיתה אחת לכל 27 תלמידים.

לפי מסמך של הכנסת משנת 2007 מספר התלמידים בכיתה במערכת החינוך בישראל - תמונת מצב, עולה כי מספר התלמידים בכיתות הוא גבוה לפי הפרמטים הבאים:

  • גבוה יותר בחינוך הערבי מאשר בחינוך העברי
  • גבוה יותר בחינוך הממלכתי בהשוואה לחינוך הממלכתי דתי והחרדי
  • גבוה במוסדות מוכרים ונמוך יותר במסודות פחות מפוקחים או ללא פיקוח
  • מספר התלמידים גבוה בחטיבות הביניים
  • על-פי הדוח האחרון שפרסם ארגון ה-OECD, ישראל עומדת במקום הרביעי בקרב 31 מדינות שנבדקו (רובן חברות בארגון) מבחינת מספר התלמידים בכיתה. בחטיבות ביניים 31.7 תלמידים בכיתה בישראל לעומת 24.1 ממוצע במדינות OECD,וכן 26.6 תלמידים בכיתה ביסודי בישראל לעומת 21.5 בכיתה יסודית ב-OECD.

מחשוב

היעד של משרד החינוך בשנת 2000 היה מחשב לכל 10 תלמידים. בשנת 2006 היעד היה מחשב לכל 5 תלמידים. נכון לשנת 2006 יש מחשב לכל 12.2 תלמידים.

נכון לשנת 2006 74% מתוך 3,825 בתי ספר בישראל ממוחשבים, כלומר -994 בתי ספר אינם ממוחשבים כלל. 60% מתוך 3,825 בתי ספר בישראל מחוברים לאינטרנט, כלומר 1530 בתי ספר כלל אינם מחוברים לרשת האינטרנט. [3]

השוואת בין מגזרים

כאשר משווים את תלמידים תחת פיקוח חרדי וממלכתי דתי, לבין תלמידים יהודים, ערבים ובדואים בפיקוח הממלכתי מגלים פערים ניכרים. לפי נתוני 2013, במסגרת הפיקוח החרדי יש 23.5 תלמידים בכיתה, בממלכתי דתי 23.9 תלמידים בכיתה ובזרם הממלכתי-יהודי 26.2. אצל הערבים, הבדוואים המצב דומה לממלכתי היהודי. עם 26.7 תלמידים בכיתה. אצל הצ'רקסים יש 14 תלמידים בכיתה. לפי השוואה זו יש הבדל של 3 תלמידים בממוצע או של יותר מ10% בין זרמי החינוך השונים[4]

אם מסתכלים על גרף של מספר התלמידים בכיתה, אפשר לראות שיש בו הרבה כיתות קטנות מאד, דבר שמטה את החציון כלפי מעלה יחסית לממוצע. רוב הכיתות הקטנות שייכות לחינוך המיוחד, שבו מספר התלמידים לכיתה קטן מאד - 7-8 תלמידים, והוא די שוויוני בין כל זרמי החינוך. פרוש הדבר שיש פערים גדולים יותר בין זרמי החינוך בכיתות הרגילות.[4]

בבית הספר החרדים והדתיים בחינוך הרגיל יש 24.4 ו-24.5 תלמידים בכיתה, לעומת 28.5 תלמידים בכיתה בבתי הספר החילונים-יהודים הרגילים. הבדל של 4 תלמידים. כאשר משווים את בתי הספר היסודיים, הפערים גדולים יותר: 23.3 תלמידים בכיתה בחינוך החרדי, 24.5 בחינוך הדתי ו 28.7 תלמידים בכיתה בבית ספר יסודי רגיל יהודי חילוני. [4]

שיא הצפיפות בכיתות הוא בחטיבות ביניים. 31 תלמידים בממוצע בחינוך החילוני הרגיל ו 26 תלמידים בחינוך הדתי. אצל החרדים יש 20 תלמידים אבל יש רק 8 כיתות כאלה בכל הארץ. הפערים מצטמצמים בחטיבה העליונה, לפחות בין החרדים והחילונים עם 26 תלמידים בכיתה, בעוד שבזרם הדתי יש 22 תלמידים בכיתה.[4]

לכן בחינוך ילדים רגילים (לא בחינוך מיוחד) חילונים וערבים (שאינם צ'רקסים), יש בממוצע 4 ל-10 יותר תלמידים לכיתה בהשוואה לחינוך החרדי והדתי. ראו גם מערכת החינוך במגזר החרדי – תמונת מצב, וועדת החינוך של הכנסת, 27 בנובמבר 2007.

תקציב ותקצוב

מונחים

  • ההוצאה הלאומית לחינוך - ההוצאה בכל מוסדות החינוך הציבוריים והפרטיים, ממוסדות החינוך הקדם-יסודי עד למוסדות להשכלה גבוהה, הוצאות משקי בית לשיעורים פרטיים ולספרי לימוד וכו', וכן הוצאות לבניית מוסדות חינוך חדשים ולרכישת ציוד. ניתן לחלק את ההוצאה הלאומית לחינוך לשני מרכיבים:
  • הוצאה הלאומית השוטפת לחינוך - שכר מורים ואנשים אחרים במערכת, תשלום לחברות המספקות שירותים ועוד.
  • ההשקעה בנכסים קבועים - כלומר הוצאות לבניית תשתיות הצטיידות וכו'.

ההוצאה הלאומית הכוללת והשוטפת לחינוך

ההוצאה הלאומית לחינוך הסתכמה בשנת 2004 ב- 48.3 מיליארד ש"ח, שהיו 9.1% מההכנסה הלאומית הגולמית. מתוך כך בשנת 2002 התקציב השוטף היה 44.9 והיתרה היא השקעה בנכסים קבועים[5]

ההוצאה הלאומית לחינוך בשנת 2006 היתה 52.8 מיליארד ש"ח, שהיתה 8.3% מהתוצר המקומי הגולמי. מתוך זה ההוצאה הלאומית השוטפת היתה 44.9 מיליארד ש"ח [11]

מתוך תקציב החינוך השוטף בשנת 2006, 18% הלכו לקניית סחורות ושירותים, 8% הלכו לבלאי, ו-74% הלכו לשכר עבודה. [12]

מגמות על פני שנים

ההוצאה הלאומית לחינוך בשנת 2004 במחירים קבועים נשארה ללא שינוי לאחר ירידה של אחוז אחד בשנת 2003 ולעומת עלייה של 3% בממוצע בשנים 2000-2002 (מקור - למס)

מקורות

חלקן של הממשלה והרשויות המקומיות במימון ההוצאה הלאומית לחינוך – 75%. בשלושת השנים 2004-2002 מומנו 77% בממוצע, מההוצאה לחינוך על ידי הממשלה והרשויות המקומיות וזאת לאחר 78% בשנים קודמות. יתרת ההוצאה מומנה ישירות על ידי משקי הבית - באמצעות תשלום שכר לימוד, קניית ספרי לימוד וכו', וכן מתרומות ומענקים למוסדות חינוך שנתקבלו מהארץ ומחו"ל [5]

הממשלה והרשויות המקומיות מימנו 96% מההוצאה השוטפת לשירותי החינוך היסודי, 73% מההוצאה על בתי ספר על-יסודיים ו- 75% מההוצאה על מוסדות חינוך קדם-יסודי, 66% מהוצאות האוניברסיטאות (ללא מחקרים המתוקצבים בנפרד)ו-66% מההוצאה של מוסדות אחרים להשכלה גבוהה ומוסדות חינוך על-תיכוניים.

משקי הבית מימנו 20% מסך כל ההוצאה הלאומית לחינוך בשנת 2002, תרומות ממשקי בית וממוסדות בארץ ובחו"ל מימנו 3% מההוצאה הלאומית לחינוך. עיקר התרומות היו מיועדות לאוניברסיטאות.

הוצאות שוטפות לפי דרג חינוך

לפי הלמ"ס, בשנת 2002, 44.9 מיליארד ש"ח של ההוצאה הלאומית לחינוך חולקו: חינוך קדם יסודי -10%; חינוך יסודי 28%; חינוך תיכון 28%; חינוך על תיכון וגבוהה - 22%; קורסים למבוגרים 4%; ישיבות, לימוד עברית, וספרי לימוד 4%, מנהלה 4%[13]. [6]

בשנת 2003 44 מיליארד ש"ח חולקו כך: חינוך קדם יסודי 10.2%, חינוך יסודי 28.8%, חינוך תיכון 26.6%, חינוך על תיכון וגבוהה 22.7%, קורסים למבוגרים 3.9%, ישיבות, לימוד עברית, וספרי לימוד 3.8%. מנהלה 4%. [14]

עלות הלימודים גדלה ככל שעולים בדרג החינוך - על פי נתוני הלמ"ס על התפלגות ההוצאה השוטפת לתלמיד לפי דרג החינוך בשנת 2002, כי עלות לימודיו של סטודנט במוסדות להשכלה גבוהה היא פי 1.6 יותר מעלות לימודיו של תלמיד בחינוך על תיכון, עלות לימודיו של תלמיד בתיכון (כולל חט"ב) גבוהה ב- 29% מעלות לימודיו של תלמיד בחינוך היסודי, בעוד שעלות לימודיו של תלמיד בחינוך היסודי גבוהה ב- 24% מעלות לימודיו של ילד בחינוך הקדם-יסודי.

הוצאה שוטפת לתלמיד

זהו פרק שכדאי להשלים.

חלוקה לפי דרג לימוד

על פי נתוני הלמ"ס, נכון לשנת 2002, ההוצאה הלאומית לחינוך התחלקה כך - באלפי שקלים לשנה:

  • חינוך קדם יסודי (בסוגריים- השוואה לתחום זה שיסומן 100) - 13.6;
  • חינוך יסודי (123.5)16.8;
  • חינוך תיכון (158.8) 21.6;
  • חינוך על תיכון (204.4) 27.8;
  • מוסדות להשכלה גבוהה (רק כאלו המוכרות על ידי המועצה להשכלה גבוהה) (324.3 כלומר ההוצאה השנתית לסטונדט היא כמו זו לשלושה ילדים בגן) 44.1.

שאלה פתוחה - בכמה כסף מתוקצב כל תלמיד? [7]

תקציב משרד החינוך

  • תקציב משרד החינוך עמד בשנת 2006 על 26.6 מילארד ש"ח, ועל 27 מיליארד ש"ח בשנת 2007. [15]

פירוט התקציב השוטף (ברוטו) לפי יחידות [16] לשנת 2007, במיליוני שקלים, מחירי נומינלי של שנת 2006:

  • סה"כ - 27,395
  • יחידות מטה - 1,179
  • אמרכלות ועובדי משרד - 570
  • מינהל מורים - 1,601
  • מינהל פדגוגי כללי - 1,033
  • חינוך קדם יסודי 3,008
  • חינוך יסודי 8,388
  • חינוך על יסודי 7,075
  • חינוך התיישבותי 2,103
  • חינול עצמאי ומוכר 1,239
  • הסעות הצטיידות ופיתוח 611
  • תרבות 58
  • רשות הספורט 3
  • טלויזיה חינוכית 93
  • העברות למוסדות תורניים 428

השוואה למדינות אחרות בעולם

נעשו מספר השוואות עם מדינות אחרות בעולם - בעיקר המדינות העשירות יחסית שחברות ב-OECD, איתן נעשים גם מבחנים של הישגי התלמידים.

בעוד ההוצאה הלאומית לחינוך כאחוז מהתמ"ג היא גבוהה יחסית, מספר הילדים בישראל גבוה, ולכן ההוצאה לתלמיד אינה גבוהה במיוחד. שכר המורים בישראל ביחס למדינות אלה הוא נמוך.

הוצאה לאומית לחינוך כאחוז מהתמ"ג

אחוז ההוצאה לחינוך יחסית לתמ"ג הוא הגבוה בעולם - (8.6%) כמו גם ההוצאה למו"פ שעומדת על 4.3% מהתמ"ג.[7][8] לפי מרכז אדווה, ההוצאה לחינוך כאחוז מהתמ"ג היתה 9.2% בשנת 1998. וזאת בהשווה לנתוני OECD שעמדו באותה שנה על 5.7%.[9]

הוצאה לאומית לחינוך לילד

אף על פי כן, משקל הילדים באוכלוסיה בישראל הוא גבוה יחסית למדינות ה-OECD. ולכן על פי הלמ"ס וארגון אדווה, יחסית למספר הילדים, ההשקעה בחינוך לתלמיד נמוכה מאשר במדינות מפותחות רבות.[7][8]

מרכז אדווה בדק את ההוצאות לתלמיד בשנת 1998 במונחים של שווי כוח קנייה (PPP), יחסית למדינות ה-OECD ישראל הוציא מעט מעל ממוצא במערת החינוך היסודי, ומעט מתחת לממוצע בחינוך הקדם יסודי, ובתיכון. בהשקעות במערכת החינוך הגבוהה ישראל ממוקמת גבוה יחסית. [9]

  • קדם יסודי - ישראל 3,094, מדינות OECD ממוצע 3,833
  • יסודי - ישראל 4,135, מדינות OECD ממוצע 3,915
  • חטיבת ביניים ותיכון - ישראל 5,115, מדינות OECD ממוצע 5,625
  • אקדמי - ישראל 11,140, זהו מקום רביעי מתוך 16 מדינות, לא מובאים נתונים על ממוצע OECD [9]
שכר המורים

בשנת 2004 ערך ארגון הOECD מחקר משווה על 31 מדינות בהן ישראל. נתוני המחקר הם במונחי דולר PPP (שויון כוח קנייה). בשוואה של תנאי השכר של מורים בעלי ותק של 15 שנה לפחות ישראל עמדה במקום ה-28. רק בשלוש מדינות השכר נמוך יותר. במקום הראשון עומדת לוקסמבורג, שבה שכר המורה הוא 80,000$ לשנה בממוצע. השכר הממוצע במדינות הארגון הוא 45,277$ בשנה, ובישראל הוא כ-15,000$ לשנה.עבור אותם מורים, במדינות הארגון שכר מורה שווה ל-1.16 מהתמ"ג לנפש בממוצע. במקומות האחרונים עומדות ישראל ואירלנד, שבהן השכר שווה ל-0.73 מהתמ"ג לנפש. [10]

ראו עוד מידע כאן [11]

תכני לימוד והישגי התלמידים

מידע שעוד לא סוכם נמצא במסמך של הלמ"ס משנת 2006 [17]

השוואות למדינות אחרות

לימודי מקצועות ליבה

מקצועות ליבה הם לפי ה-OECD קריאה, כתיבה, ספרות, מתמטיקה, מדע, אזרחות, שפות זרות וכדומה. לפי דני בן דוד, בעוד שבמדינות ה-OECD אחוז שעות ההוראה בגילאים 7-14 שמוקדשות לתחומי הליבה הוא 93%, בישראל מוקדשים לתחומי הליבה רק 56 אחוזים. (עמוד 12 במסמך [12])

מבחני PISA

בשנת 2007 ביצע ה-OECD, מבחני PISA, המודדים את הישגי תלמידים בני 15 ב-57 מדינות, שדורגו לפי ציונם הממוצע של התלמידים במקצועות המדע. פינלנד הגיע למקום הראשון וישראל למקום ה-39. סבר פלוצקר מבצע השוואה בין ישראל לבין מערכת החינוך בפינלנד, שממוקמת גבוה מעל ישראל בבחינות המיצב. [18]

  • ההוצאה על חינוך, במונחי אחוזי תמ"ג דומה.
  • אין קשר סטטיסטי גבוה בין הוצאות לחינוך פר תלמיד לבין הצלחה במיצב
  • תלמידי פינלנד לומדים פחות שעות
  • היחס בין מספר המורים למספר התלמידים דומה
  • מספר התלמידים בישראל בכיתה גדול יותר 33 לעומת 28, אבל יש יותר מורים לכיתה
  • לימודי מתמטיקה ומדעים תופסים את אותו חלק של הלימודים
  • מורים ישראליים מלמדים יותר שעות
  • המורים בישראל מקבלים הרבה פחות כסף בשכר גלובלי (ועוד פחות אם משווים שכר לשעה)

המסקנה של פלוצקר היא שצריך שמורים ילמדו פחות שעות ויקבלו שכר גבוה יותר. דבר זה יכול לבוא על חשבון שעות הלימוד (כך שתלמידי ישראל ילמדו מספר שעות דומה לתלמידי פינלנד), אבל לא אומר איך להגדיל את שכר המורים הגלובלי (החודשי) - דבר זה יכול לבוא או על ידי קיצוץ במערכת החינוך בתחום בינוי או אדמינסטרציה או על ידי קיצוץ מספר המורים - דבר שיגרום לכך שיחס המורים לתלמידים יקטן.

הפרטה

יש נסיונות ברורים מצד גורמים שונים לקדם הפרטה של מערכת החינוך. הטענה היא כי הדבר נועד לקדם את מערכת החינוך הכושלת.

מהצד השני יש טענה כי האוצר וגורמים אינטרנסטים כמו חברות המספקות שירותים לחינוך גורמים להזנחה מכוונת כדי לזכות בנתחים מתקציבי החינוך ולהראות שיפור על בשנים שלאחר ההפרטה. מגמה שבה מואשם האוצר גם לגבי הפרטות אחרות.

ביולי 2007 הודו פקידים במשרד באוצר בכתבה של מוטי בסוק, "המזימה להפריט את החינוך", כי הם מעוניינים בהפרטת החינוך והפיכת משרד החינוך לגוף מפקח בעוד שהחינוך עצמו יעבור לעיריות. עיריות חזקות יהנו מחינוך משופר ואילו עיריות חלשות יותר ישענו על מערכת החינוך. פרושו של דבר זה הוא כי פקידות האוצר מנסה להתוות את מדיניות החינוך, במקום הדרג הפוליטי. [19]

פעילויות רבות של משרד החינוך מופרטות כיום, כגון שיעורי מוסיקה, הפעלות שונות, וכן שירותי לוגיסטיקה. חברת מרמנת לדוגמה, העסיקה בשנת 2011 4700 עובדים וקיבלה ממשרד החינוך כחצי מיליארד ש"ח על שירותים כאלה. [20]

עמותות

על פי מחקרה של ד”ר בת-חן וינהבר נכון לסוף שנת 2005 רשומות כ- 4,000 עמותות חינוך ברשם העמותות (לא כולל עמותות דתיות). משנת 2002 נרשמו כ- 1,350 עמותות העוסקות בחינוך, מהן: 522 עמותות דתיות, 196 עמותות ערביות. הנתונים האלה לא כוללים עמותות שאינן מוגדרות כאלה אבל יש להן גם פעילות בחינוך. מאז שנת 2000 יש עליה חדה במספר העמותות, במקביל למגמות של הפרטת החינוך. [13]

רוב פעילות העמותות - כ-80% מתמקדת בחינוך ערכי ובהעשרה, שני תחומים שמהם נסוגים בתי הספר. עוד 11% מהעמותות מתמקדמות בהקטנת הפערים בחינוך. מסקירה לא מייצגת של ארגונים ארציים מסתמן כי רוב בתי הספר בהם פועלים הארגונים נמצאים בישובים במעמד כלכלי-חברתי גבוה או בינוני ופחות בבתי ספר עניים יותר.

בנוסף כיום מעורבות העמותות בכל רבדי מערכת החינוך - הכשרות מורים, קביעת תכני לימוד, ועוד. דו"ח זיילר משנת 2006 מצא כי במערכת החינוך הופעלו 675 תוכניות בהן היו מעורבים ברמות שונות גופים שאינם חלק ממערכת החינוך.

לדברי ד”ר בת-חן וינהבר, מהמכון ליזמות בחינוך בבית-ברל, שערכה מחקר בנושא, הכניסה של הגופים החיצוניים למערכת החינוך ללא גבול היא סוג של הפרטה לא רשמית. [21]

לצד המעורבות הגדולה יותר של אזרחים בהתנהלות מערכת החינוך, העמותות מייצרות גם כמה סוגי בעיות - אין בקרה של תקציבים, אין בקרה של התכנים ושל סוגי העמותות שנכנסות, העדר שקיפות ופיקוח, הגדלת אי השוויון ועוד. כמו כן חסרה מדיניות ברורה של משרד החינוך במערכת יחסיו עם ארגוני המגזר השלישי. [22]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 נתוני מערכת החינוך אוח - משרד החינוך
  2. ^ דו"ח הוצאות השכר בשירות המדינה לשנת 2005 עמוד 1
  3. ^ בלוג של שרון גרינברג
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 במבט רחב - מספרים על החינוך משרד החינוך
  5. ^ 5.0 5.1 למ"ס 2006 - ההוצאה הלאומית לחינוך בשנים 2004-2002
  6. ^ תרשים בלמ"ס
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 ההוצאה הלאומית לחינוך 2003-1962 הלמ"ס
  8. ^ 8.0 8.1 למס 2006 - מערכת החינוך בישראל ב 2003- בהשוואה בין-לאומית
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל:עדכוןד"ר שלמה סבירסקי, אתי קונור-אטיאס. מרכז אדווה, אוגוסט 2002
  10. ^ מעמד המורה, תנאי עבודתו ושכרו בישראל לעומת מדינות ה-OECD גלעד נתן, 13.11.2006, הכנסת, מרכז המחקר והמידע
  11. ^ למס 2006 - מערכת החינוך בישראל ב 2003- בהשוואה בין-לאומית
  12. ^ תקציב משרד החינוך ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט נובמבר 2006
  13. ^ חלוקת האחריות בין הממשלה לחברה האזרחית בנושא חינוך, נייר עמדה לדיון בוועדת החינוך, ד"ר בת חן וינהבר, מכללת בית ברל, 8.7.2008

קישורים חיצוניים

פרסומים רשמיים ומכוני מחקר


הצעות רפורמה
עמותות בחינוך


מאמרי דעה
ישראל

נושאים: אוכלוסיית ישראל - משאבי טבע בישראל - משק האנרגיה בישראל -גז טבעי בישראל - משק המים בישראל - חקלאות בישראל - כלכלת ישראל- חוק ההסדרים - לובי פוליטי בישראל - משפחות ההון בישראל - הפרטה בישראל - אי שוויון בישראל- בנקאות בישראל - פנסיה בישראל -תחבורה בישראל - תחבורה ציבורית בישראל -פרבור בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום אוויר בישראל - אנרגיה מתחדשת בישראל - מערכת החינוך בישראל - מערכת הבריאות בישראל- כלכלת המחר - צמיחה ירוקה לישראל - תוכנית אב ארצית לפיתוח מקיים