הבדלים בין גרסאות בדף "כלכלה יהודית"

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שורה 1: שורה 1:
כלכלה יהודית היא גישה יהודית להבנת הכלכלה ולעיצובה. היא מנסה להבין כיצד יש להסדיר את הכלכלה המודרנית על פי העקרונות של המסורת היהודית מן הדורות הקודמים.
+
כלכלה יהודית היא גישה יהודית ל[[חקר הכלכלה|הבנת הכלכלה]] ולעיצובה. היא מנסה להבין כיצד יש להסדיר את הכלכלה המודרנית על פי העקרונות של המסורת היהודית מן הדורות הקודמים.
הנסיון לברר את דרכה של הכלכלה היהודית נתקל בקושי בסיסי בכך שהמסורת היהודית התהוותה לפני התקופה המודרנית, כאשר העם היהודי חי במסגרת של קהילות ולא במסגרת מדינית, כך שקשה ללמוד מן ההקשרים של העבר אל מציאות ימינו [https://vanleerecon.wordpress.com/2012/06/17/%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA/]. יחד עם זאת ישנם ביהדות ערכים ומצוות שבודאי נותנים כיוונים משמעותיים שעל ידם ניתן לפתח את החשיבה הכלכלית.
+
 
 +
הנסיון לברר את דרכה של הכלכלה היהודית נתקל בקושי בסיסי בכך שהמסורת היהודית התהוותה לפני התקופה המודרנית, כאשר העם היהודי חי במסגרת של [[קהילות]] ולא במסגרת מדינית, כך שקשה ללמוד מן ההקשרים של העבר אל מציאות ימינו [https://vanleerecon.wordpress.com/2012/06/17/%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA/]. יחד עם זאת ישנם ביהדות [[ערך חברתי|ערכים]], השקפות ומצוות שבודאי נותנים כיוונים משמעותיים שעל ידם ניתן לפתח את החשיבה הכלכלית.
  
 
== אקולוגיה ביהדות ==
 
== אקולוגיה ביהדות ==
  
 
==מצות הלוואה ואיסור ריבית==
 
==מצות הלוואה ואיסור ריבית==
התורה אוסרת הלוואה בריבית.
+
התורה אוסרת הלוואה בריבית. איסור ריבית על פי ההלכה מתייחס הן לקבלת ריבית והן לנתינתה. ריבית נקראת בתורה "נשך" או "מרבית", והתורה מזהירה מפניה בכמה מקומות ואוסרת אותה ב-3 מקומות שונים. 
 +
 
 +
היהדות התקשתה לעמוד בתנאי זה. הפרוזבול הוא תקנה הלכתית שנתקנה בידי הלל הזקן בסוף תקופת בית שני, והיא בשימוש נרחב גם בימינו. הפרוזבול  הוא תקנה הלכתית שנועדה לאפשר לגבות חובות של הלוואות שעבר זמן גבייתם ולא ניגבו, מבלי שמצוות שמיטת הכספים, הנוהגת בסוף שנת השמיטה, תגרום לביטול החוב.
 +
 
 +
במסגרת ההלכה פותח המושג של היתר עסקה שמאפשר מתן הלוואה בריבית במסגרת כללי ההלכה. בעסקה זו אין שני צדדים: מלווה ולווה, אלא זו עסקת חבילה, בה המלווה והלווה הופכים להיות שותפים להפסד ולרווח כאחד. בעל הממון הוא שותף פאסיבי הנותן כסף ל"מתעסק" - השותף האקטיבי, על מנת שישקיע אותו בעסק, כך שמחצית הכסף ניתנת כהלוואה ומחצית הסכום ישמש כפיקדון והמלווה יהיה שותף עם המתעסק לא רק ברווח אלא גם בהפסד. בפועל בכלכלה המודרנית כיום יש יהודים רבים המקבלים ומספקים הלוואות. יש גם מוסדות גמ"ח אשר מספקים הלוואות ללא ריבית לנזקקים.  
  
 
==מדיניות רווחה==
 
==מדיניות רווחה==
 +
רוב מדיניות הרווחה היהודית מבוססות על יוזמות [[קהילה|קהילתיות]] ומקומיות באופיין כמו מפעלי גמ"ח, מצוות צדקה, נורמות חברתיות של עזרה הדדית בין חברי הקהילה ובין יהודי אחד ליהודי אחר ואף סיוע לגר (כלומר לאנשים שאינם ממוצא יהודי). כמו כן היהדות שמה דגש על קיומם של [[מוצרים ציבוריים]] כמו מערכת חינוך קהילתית לכלל בני הקהילה, ומוסדות צדקה ותמיכה.
 +
 +
כמו כן ישנן מצוות שונות ביהדות אשר גורמות להתערבות מחזורית בפעילות ה[[שוק]] והכלכלה, אשר גורמות לחלוקה מחדש של ההון ושל הכספים בקהילה , ושיש להם יוכולת גם לסייע ל[[עניים]] ולחשים. כך מצוות השבת גורמת ליום חופש לכולם, כולל גם לבעלי החיים העובדים. מצוות התערבות מחזוריות אחרות כוללות את השמיטה, היובל וכן מערכת החגים השנתית.
  
 
== ילודה ==
 
== ילודה ==
 +
בהלכה היהודית, קיימת מצוות פרייה ורבייה (או פרו ורבו) היא החובה לקיים יחסי אישות כדי להוליד צאצאים. מצווה זו היא המצווה הראשונה המופיעה בתורה. במשנה‏ יש מחלוקת כמה ילדים יש להוליד כדי לצאת ידי חובת מצווה זו. בית הלל סוברים שיש צורך בבן ובת וסומכים את החלטתם על הפסוק הסמוך, "זכר ונקבה ברא אותם", ואילו בית שמאי סוברים שיש להוליד שני זכרים. לפי גרסה אחרת, המחלוקת הייתה האם צריך בן ובת, או שמספיק או בן או בת‏. גם לפי בית הלל וגם לפי בית שמאי הכוונה לילדים שיוכלו לקיים גם כן מצווה זו - ילדים פוריים. להלכה, מספיק להוליד זכר ונקבה כדי לקיים מצווה זו‏.
  
 
+
עם השנים השתרש המנהג של הולדת ילדים רבים ככל האפשר למשפחה, במיוחד במשפחות חרדיות ודתיות. הדבר אולי הושפע גם מנורמה חברתית שהיתה קיימת עד תחילת המאה ה-20 ברוב החברות המסורתיות של הולדת ילדים רבים, עקב תמותה גבוה של ילדים בגיל הילדות. קיום המצווה עצמה של הולדת בן ובת יכולה לדור בכפיפה אחת עם [[ייצוב אוכלוסין]], אבל הולדת ילדים רבים ככול האפשר עלול לגרור מצב של [[פיצוץ אוכלוסין]] כלומר הגעה לתנאי של "מלאו את הארץ" וגם מתנגש עם ערך קדושת החיים שקיים ביהדות.
  
 
==ראו גם==
 
==ראו גם==
 
* [[שנת שמיטה וקיימות]]
 
* [[שנת שמיטה וקיימות]]
 
* [[סוכות בסימן קיימות]]
 
* [[סוכות בסימן קיימות]]
 +
* [[לטובת הכלל]]
  
 
==קישורים חיצוניים==
 
==קישורים חיצוניים==
שורה 24: שורה 34:
  
 
[[קטגוריה:יהדות]]
 
[[קטגוריה:יהדות]]
 +
[[קטגוריה:כלכלה]]
 +
[[קטגוריה:תרבות]]

גרסה מ־17:33, 5 במאי 2015

כלכלה יהודית היא גישה יהודית להבנת הכלכלה ולעיצובה. היא מנסה להבין כיצד יש להסדיר את הכלכלה המודרנית על פי העקרונות של המסורת היהודית מן הדורות הקודמים.

הנסיון לברר את דרכה של הכלכלה היהודית נתקל בקושי בסיסי בכך שהמסורת היהודית התהוותה לפני התקופה המודרנית, כאשר העם היהודי חי במסגרת של קהילות ולא במסגרת מדינית, כך שקשה ללמוד מן ההקשרים של העבר אל מציאות ימינו [1]. יחד עם זאת ישנם ביהדות ערכים, השקפות ומצוות שבודאי נותנים כיוונים משמעותיים שעל ידם ניתן לפתח את החשיבה הכלכלית.

אקולוגיה ביהדות

מצות הלוואה ואיסור ריבית

התורה אוסרת הלוואה בריבית. איסור ריבית על פי ההלכה מתייחס הן לקבלת ריבית והן לנתינתה. ריבית נקראת בתורה "נשך" או "מרבית", והתורה מזהירה מפניה בכמה מקומות ואוסרת אותה ב-3 מקומות שונים.

היהדות התקשתה לעמוד בתנאי זה. הפרוזבול הוא תקנה הלכתית שנתקנה בידי הלל הזקן בסוף תקופת בית שני, והיא בשימוש נרחב גם בימינו. הפרוזבול הוא תקנה הלכתית שנועדה לאפשר לגבות חובות של הלוואות שעבר זמן גבייתם ולא ניגבו, מבלי שמצוות שמיטת הכספים, הנוהגת בסוף שנת השמיטה, תגרום לביטול החוב.

במסגרת ההלכה פותח המושג של היתר עסקה שמאפשר מתן הלוואה בריבית במסגרת כללי ההלכה. בעסקה זו אין שני צדדים: מלווה ולווה, אלא זו עסקת חבילה, בה המלווה והלווה הופכים להיות שותפים להפסד ולרווח כאחד. בעל הממון הוא שותף פאסיבי הנותן כסף ל"מתעסק" - השותף האקטיבי, על מנת שישקיע אותו בעסק, כך שמחצית הכסף ניתנת כהלוואה ומחצית הסכום ישמש כפיקדון והמלווה יהיה שותף עם המתעסק לא רק ברווח אלא גם בהפסד. בפועל בכלכלה המודרנית כיום יש יהודים רבים המקבלים ומספקים הלוואות. יש גם מוסדות גמ"ח אשר מספקים הלוואות ללא ריבית לנזקקים.

מדיניות רווחה

רוב מדיניות הרווחה היהודית מבוססות על יוזמות קהילתיות ומקומיות באופיין כמו מפעלי גמ"ח, מצוות צדקה, נורמות חברתיות של עזרה הדדית בין חברי הקהילה ובין יהודי אחד ליהודי אחר ואף סיוע לגר (כלומר לאנשים שאינם ממוצא יהודי). כמו כן היהדות שמה דגש על קיומם של מוצרים ציבוריים כמו מערכת חינוך קהילתית לכלל בני הקהילה, ומוסדות צדקה ותמיכה.

כמו כן ישנן מצוות שונות ביהדות אשר גורמות להתערבות מחזורית בפעילות השוק והכלכלה, אשר גורמות לחלוקה מחדש של ההון ושל הכספים בקהילה , ושיש להם יוכולת גם לסייע לעניים ולחשים. כך מצוות השבת גורמת ליום חופש לכולם, כולל גם לבעלי החיים העובדים. מצוות התערבות מחזוריות אחרות כוללות את השמיטה, היובל וכן מערכת החגים השנתית.

ילודה

בהלכה היהודית, קיימת מצוות פרייה ורבייה (או פרו ורבו) היא החובה לקיים יחסי אישות כדי להוליד צאצאים. מצווה זו היא המצווה הראשונה המופיעה בתורה. במשנה‏ יש מחלוקת כמה ילדים יש להוליד כדי לצאת ידי חובת מצווה זו. בית הלל סוברים שיש צורך בבן ובת וסומכים את החלטתם על הפסוק הסמוך, "זכר ונקבה ברא אותם", ואילו בית שמאי סוברים שיש להוליד שני זכרים. לפי גרסה אחרת, המחלוקת הייתה האם צריך בן ובת, או שמספיק או בן או בת‏. גם לפי בית הלל וגם לפי בית שמאי הכוונה לילדים שיוכלו לקיים גם כן מצווה זו - ילדים פוריים. להלכה, מספיק להוליד זכר ונקבה כדי לקיים מצווה זו‏.

עם השנים השתרש המנהג של הולדת ילדים רבים ככל האפשר למשפחה, במיוחד במשפחות חרדיות ודתיות. הדבר אולי הושפע גם מנורמה חברתית שהיתה קיימת עד תחילת המאה ה-20 ברוב החברות המסורתיות של הולדת ילדים רבים, עקב תמותה גבוה של ילדים בגיל הילדות. קיום המצווה עצמה של הולדת בן ובת יכולה לדור בכפיפה אחת עם ייצוב אוכלוסין, אבל הולדת ילדים רבים ככול האפשר עלול לגרור מצב של פיצוץ אוכלוסין כלומר הגעה לתנאי של "מלאו את הארץ" וגם מתנגש עם ערך קדושת החיים שקיים ביהדות.

ראו גם

קישורים חיצוניים