חקר המוסר באמצעות מדע

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חקר המוסר באמצעות מדע הוא השימוש בשיטה המדעית ובממצאים מדעיים (או לכל הפחות הניסיון להשתמש בהם) בכדי לנסות לענות על שאלות מוסריות - מהו מוסר והאם פעולה מסוימת היא מוסרית. אנשים רבים כולל מדענים, אנשי דת, תאולוגים, פילוסופים ועוד טוענים כי למדע אין קשר למוסר, וכי מדובר בשני תחומים שונים אך בשנים האחרונות יש כמה מדענים והוגי דעות שמערערים על הנחה זו.

כיום רווחת מוסכמה לפיה שאלות של מוסר הן שאלות שבהן למדע אין נגיעה. המדע מסייע לבני האדם להשיג דברים שהם מעריכים אבל לא יכול להגיד לבני האדם מה הם הדברים שצריך להעריך. לכן אנשים רבים חושבים שהמדע לעולם לא יענה על שאלות חשובות כמו - למען מה ראוי לחיות? למען מה ראוי למות? מה הופך את החיים לטובים?

סם האריס

הפילוסוף וחוקר המוח סם האריס, טוען כי ההפרדה בין מדע וערכים היא אשליה, וכי אשליה זו היא כיום די מסוכנת.

הפרדה אחת בין מדע לבין מוסר היא שמדע עוסק בעובדות, ולכאורה ערכים שייכים לתחום אחר; אבל האריס טוען שזה לא נכון וערכים הם סוג של עובדות. לפי האריס, ערכים חברתיים הם עובדות שנוגעות לרווחה של יצורים בעלי תודעה. (הערה - יש שירחיבו זאת ליצורים המסוגלים לסבול) - השאלה מדוע אין לנו מחוייבות מוסרית כלפי אבנים - התושבה היא שאנחנו חושבים שאבנים לא מסוגלות לסבול. וכאשר אנחנו דואגים יותר לגורלם של קופים או דולפינים בהשוואה לחרקים, הדבר נובע מכך שאנחנו חושבים שהם חשופים יותר למגוון רחב יותר של שמחה או עצב פוטנציאלים. אבל אלו הן טענות עובדתיות - אםן אנחנו טועים לגבי התודעה של חרקים או שאנחו מפרשים בצורה לא נכונה את הקשר בין מורכבות ביולוגית מוחית לבין פוטנציאל החוויה יתכן שנשנה את דעתנו.

ריצ'רד דוקינס

בפרק השישי של הספר יש אלוהים? ריצ'רד דוקינס מעלה שאלות שאלות ביחס למוסר, ובשאלה מאיפה המוסר מגיע. הוא מעיר כי רתיעה של מדענים מלעסוק בנושא זה ולהפנות אותו לתחום הדת היא לא הגיונית. מדוע דווקא לכהני דת יש הסבר יותר טוב ביחס למוסר מאשר למקצועות אחרים כמו גנן או טבח?

דוקינס שואל איך אפשר להסביר את קיומו של המוסר בהינתן תהליך האבולוציה. הוא מסביר כי תהליך אבולוציה אין פירשו אנוכיות מוחלטת של הפרט. אדרבה, הוא מבהיר כי גם בספר "הגן האנוכי, הטענה היא כי היחידה שפועלת לפי עקרון האנוכיות היא הגן עצמו, ולכן יחידות גדולות יותר, כמו האורגניזם השלם, או קבוצה של בעלי חיים לא נוקטים באסטרטגיה של אנוכיות מוחלטת.

דוקינס מתאר קיומם של ארבעה מנגנונים שונים לקיומו של אלטרואיזם של היצורים החיים. מנגנון אחד של אלטרואיזם כלפי צאצאים וקרובי משפחה. דבר זה מוסבר בספר הגן האנוכי כיצר סיוע לקרובים לשרוד משפר את סיכוי השרידה של הגן. מנגנון שני הוא אלטרואיזם של שיווי משקל של "גרד את הגב שלי ואגרד את הגב שלך" סוג כזה של יחסים הוא בדרך כלל סימביוזה בין צורים עם תכונות שונות - סיוע של ציפור לגירית למצוא דבש לדוגמה. בשיווי משקל זה יש גם אפשרות לרמות אבל עם ענישה לרמאים נוצר שווי משקל שבו לרוב לא מרמים ומשתפים פעולה. לשיתופי פעולה אלה יש ערך משמעותי בקרב יצורים רבים - יותר מאשר אנוכיות סתמית. שני הסברים אפשריים נוספים נובעים מהסברים אלה. מנגנון אחד הוא שמירה על שם טוב. הן בחברות אנושיות והן בקרב בעלי חיים (דג נקאי) יש חשיבות למוניטין. מנגנון רביעי נוגע למנגנון אפשרי של קיומו של אפקט ההכבדה לפיה במצבים מסוימים, פרטים מסוימים יהנו מיתרון אבולוציוני על ידי מתן אות אמין של איכות על ידי סיוע לאחרים - אם במזון או על ידי שמירה בעמדה מסוכנת. מנגנונים אלה באים לידי ביטוי ביצורים חיים שונים - לא רק בקרב בני אדם על ידי תכונות כמו אמפתיה.

דוקינס ממשיך וטוען כי חלק מהתנהגויות אלטרואיסטיות אלה, הן הגיוניות יותר בקרב חברות קטנות של ציידים לקטים, שבהן עזרה הדדית, והגנה על שארים היא דבר חשוב לשרידה עוד יותר מאשר היום. החשיבות של מנגנונים אלה טבועה בנו גם היום, גם כאשר יש להן הגיון אבולוציוני חלש יותר. זוהי שוב "תופעת לוואי" של תכונות אבולוציונית. ניתן לראות דבר דומה גם בהתנהגויות אחרות של בני אדם - אנחנו יכולים להתאהב באדם עקר, אף שהמטרה האבולוציונית של מין ואהבה היא לשם הולדה וגידול צאצאים, ההנאה ממין שהיא שוב דבר שנובע מהגיון אבולוציוני, לא מונעת מזוג לקיים יחסים תוך כדי לקיחת גלולות למניעת הריון.

דוקינס מביא מחקרים של חוקרים אחרים המצביעים על כך שמוסר בנוסח "כלל הזהב" הוא דבר אוניברסלי בתרבויות שונות. לפי עמדה זו עקרונות המוסר טבועים בדרך כלל במוח האנושי באופן דומה לקיומה של מנגנון לימוד השפה. למרות קיומן של שפות שונות, שהפרטים לומדים אותן במהלך חייהם, הדבר מבוסס על מבנים מוחיים משותפים שקיימים כמעט בקרב כל בני האדם. באופן דומה עקרונות רבים של מוסר קיימים בקרב בני אדם מתרבויות שונות. הוא מזכיר קיומן דילמות שונות במוסר - כמו האם כדי להציל חמישה אנשים ממוות על ידי דריסה בקרונית, ניתן להסית אותה כך שתדרוס אדם אחר. רוב האנשים חושבים שכן, לעומת זאת רוב גדול של האנשים חושבים שלא מוסרי לזרוק אדם שיושב על גשר מעל המסילה כדי להציל חמישה אנשים אחרים, כמו שלא מוסרי להרוג אדם בריא שמחכה בחדר המתנה ולתרום את איבריו כדי להציל חמישה אנשים אחרים. קיימות דילמות שונות ברמות סיבוך עולות, ויש תשובות דומות לדילמות אלה בקרב רוב האנשים, גם כאשר הם מרקעים שונים. עקרונות אלה שבים ומופיעים בתרבויות שונות ומשונות כולל בשבטים שחיים ביערות הגשם, מנותקים משאר התרבות האנושית.

דוקינס מעיר גם שהסכמה על פתרון דילמות מוסר אלה לפי כללים מסויימים, היא זהה בקרב אתאיסטים ואנשים דתיים, וכן בקרב דתות שונות. לעתים קרובות אנשים לא יודעים לתת הסבר מילולי ומנומק מדוע מוסרי להציל חמישה אנשים ולגרום למוות של אדם אחד במקרה מסויים בעוד לא מוסרי לעשות זאת במקרה אחר. דבר זה גם מצביע על כך שמוסר הוא מנגנון שחלקו לפחות מובנה בתוך רוב האנשים ולאו דווקא מנגנון שהוא כולו נלמד או מושפע רק מתהליכים חיצוניים לנו.

דוקינס יחד עם הוגים אחרים, טוען שהטיעון לפיו אנשים צריכים את אלוהים כדי לנהוג באופן מוסרי אינו נכון. ראשית הוא מעיר כי איסטים רבים מניחים שאתאיזם הוא לא מוסרי, או מוביל למעשים לא מוסריים, וכי הדבר מעודד מכתבים שטנה ואיומים שונים נגד אתאיסתים. למרות ערכי הנצרות המטיפים לאי אלימות הדבר גם מוביל למעשי אלימות. הוא טוען כי הנחה לפי אנשים חייבים קיומו של אלוהים כדי לשמור על כללי מוסר היא טענה מוזרה שמציגה את התאיסטים כאילו הם מאמינים שלולי קיומו של "שוטר בשמיים" הם היו מתחילים לרצוח ולאנוס ולגנוב באופן חופשי. זהו מוסר חלש יותר שמציג את שמירת המוסר רק כדבר שתלוי במנגנון של שכר ועונש.

כמו כן דוקינס מצביע על מחקרים שהשוו בין מדינות עם רוב רפובליקני (שהן יותר דתיות) לעומת מדינות דמוקרטיות יותר (יותר חילונים). לפי התאוריה שאמונה באלוהים שומרת על מוסר, היינו מצפים לשיעורי פשיעה נמוכים יותר בקרב מדינות מאמינות, המחקרים מצביעים על שיעורי פשיעה בתחומים שונים דווקא במדינות הרפובליקניות.

דוקינס טוען שאיננו זקוקים לדת על מנת להיות טובים. במקום זאת, למוסר שלנו יש הסבר דארוויניסטי: גנים אלטרואיסטים, שנבררו במהלך תהליך האבולוציה, מעניקים לבני אדם יכולת אמפתית טבעית. הוא שואל, "האם היית יכול לקיים רצח, אונס או שוד, לוּ ידעת שאלוהים אינו קיים?" הוא טוען כי מעט מאוד אנשים היו עונים "כן" לשאלה זו, ומפריך את הטענה שאנו זקוקים לדת על מנת להתנהג באופן מוסרי. כדי לתמוך בטענתו הוא סוקר את ההיסטוריה של המוסר האנושי, וטוען שישנו סולם ערכים שמתפתח באופן תדיר בתוך חברה. ככל שהוא מתפתח, מוסר זה משפיע על האופן בו מנהיגים דתיים מפרשים את כתבי הקודש שלהם. לכן, אומר דוקינס, המוסר אינו נובע מן התנ"ך, אלא מהתקדמות מוסרית המאפשרת לנו לדעת אילו חלקים אנו מאמצים מתוך כתבי הקודש, ואת אילו אנו זונחים.

קישורים חיצוניים