זיהום במזון

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
גרסה מ־13:08, 4 באוגוסט 2014 מאת האזרח דרור (שיחה | תרומות) (חומרי הדברה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זיהום במזון (Food contamination) הוא הנוכחות של זיהומים ביולוגים וכימיים במזון אשר עלולים לגרום לתחלואה ולמוות. מזהמים מסוכנים במזון כוללים מיקוטוקסינים - רעלני פטריות (כגון עובש וכו'), שאריות במזון של חומרי הדברה, תרופות ואנטיביוטיקה, מתכות כבדות, דיוקסינים, ופתאלטים.


היסטוריה

התפתחות החקלאות

חלק ניכר מהצמחים שכיום משמשים לחקלאות, הכילו בעבר רעלנים שנועדו למנוע מיצורים חיים לאכול אותם, בעיקר הדבר נועד למנוע מבעלי חיים לא נכונים לאכול צמח שהם לא תורמים להפצתו. לטענת הביולוג הבריטי קולין טאג', כלפי האדם, הדבר כולל את רוב צמחי המאכל מלבד דגנים.

בספר רובים חיידקים ופלדה מתאר הביולוג וההיסטוריון הסביבתי ג'ארד דיימונד את התפתחות החקלאות והקשיים להתגבר על רעילות של זנים שונים של צמחים. כך לדוגמה בעוד זית מבויית מזה אלפי שנים, השקד הוא קשה יותר לאילוף ושקד בר עדיין עלול להכיל ציאניד - חומר רעיל מאד. אגוזי מלך בויותו רק לפני מאות שנים, ואילו האלון עדיין אינו מבויית. רוב האלונים הם בלתי אכילים לאדם, אבל יש מוטציות נדירות של אלונים אכילים.

זיהום במזון במאה ה-19

בספר כך נקצור, טוען קולין טאג' שחלק מהזיהום במזון מקורו לרמאויות, זיופים וזיהומים הנפוצים בגלל שרשרת הספקה ארוכה ומסועפת ורגולציה שמתקשה להתמודד עם רמאויות אלה. גם לאחר שיודעים שיש זיהום במזון, קשה להתחקות אחר מקורותיו.

טאג' טוען שעם התקדמות המהפכה התעשייתית באנגליה, החלו גם מזימות שונות להוזלת המזון, תוך כדי הכנסת חומרים שונים לתוך מזונות שונים. נהגים אלה הפכו לנפוצים למדי במהלך המאה ה-19, בעיקר בתעשיות כמו תה, קפה, בירה, לחם, וריבות .[1] אחד הראשונים שהתריעו על מצב זה היה fredric Accum שבשנת 1820 פרסם את a treatise on adulterations of food and culinary poisons. "מסה על דילול מזונות והרעלות קולינריות"[2]

לפחות שמונה מפעלים בלונדון יוחדו ל"מחזור תה" -עובדים עניים אספו עלים משומשים של תה ממטבחים והחזירו אותם לשוק. עלים של עצי מילה וסמבוק שחור סולסלו ונצבעו בצלחות נחושת כדי להראות כמו תה. דו"ח רשמי מתחילת המאה ה-19, מצא כי ל-300 טונות של תה שיובאו בכל שנה על ידי חברת הודו המזרחית לאנגליה, נוספו כ-200 טונות של צמחים וחומרים שונים כדי לזייף את התה. זייפן מזון אחד נתפס כאשר הוא צובע תה ירוק על ידי verdigris, סוג של חומצת נחושת. הצבע של תה שחור מזוייף הוכהה על ידי תוספת של עופרת. תקנות אפקטיביות נגד סוגי זיופים כאלה של מזון הוכנסו רק בשנות 1870.

זיהום במזון בתקופה המודרנית

טאג' טוען שזיהומים ובעיות של מזון לא בטוח לא נפסקו במאה ה-19, אלא נמשכות גם היום, לצורך תאור נרחב יותר הוא מפנה לספר אומת המזון המהיר.

מקורות וחשיפה של זיהום במזון

הגברה ביולוגית של כספית במערכת ימית. לאחר כמה רמות טרופיות, שבהן יצור אחד אוכל ייצור אחר, ריכוז הכספית בביצת העוף שנמצא במעלה שרשרת המזון גבוה פי 48 מיליון יחסית לריכוז הכספית שיש באגם

המקורות הראשוניים לזיהום במזון ודרכי החשיפה הם שונים. מיקוטוקסינים (mycotoxins) נובעים בעיקר מאכסון לא נאות של מזונות, או מתנעי עקה בשדה, והתפחות מיני פטריות עליהם, הפטריות מייצרות רעלנים שיכולים להשאר גם לאחר העלמות הפטריה. הדבר משמועתי במיוחד במדינות טרופיות וסאב טרופיות. בנוסף אליהם יש עוד מקורות ביולוגיים לזיהום מזון - פיקוטוקסינים ופיטוטוקסינים.[1]

חומרי הדברה נוספים לצמחים במהלך הגידול ושאריות שלהם עלולות להשאר במזון צמחי. חומרי הדברה עלולים גם להצטבר במעלה שרשרת המזון כאשר בעלי חיים מוזנים במזון עם רעלים. הם יכולים להגיע לבעלי חיים גם דרך זיהום מקורות מים בחומרי הדברה. מזון מהחי כמו ביצים, בשר וחלב עלולים להכיל כמות גדולה של חומרי הדברה. שאריות תרופות וטרינריות הניתנות לבעלי חיים יכולים גם הם להגיע למזונות מהחי.

דיוקסינים וחומרים דומים כמו PCB מגיעים בעיקר מזיהום תעשייתי עקב שריפת פסולת המכילה כלור ותהליכי התכה של מתכות, אשר נפלטים לאוויר, מגיעים למים או נשארים כזיהום קרקע ומשם מצטברים ברקמות ביולוגיות מעלה שרשרת המזון הן בצמחים ובעיקר במזון מהים ובמזון שמקורו מהחי כגון חלב, ביצים ובשר. מתכות כבדות עלולות לזהם את הגוף דרך זיהום אוויר, אבל גם הן מצטברות בקרקע ויכולות להגיע דרך הצטברות ביולוגית. מתכות כבדות יכולות להגיע לבעלי חיים שבני אדם אוכלים דרך שאריות שלהם בדשן כימי ובמי שתייה של בעלי החיים.

פתאלטים הם חומרים בתעשיות הפלסטיק והחשיפה עליהם במזון היא בעקבות נוכחות שלהם באבק ובאריזות מזונות.

השפעות בריאותיות של זיהום במזון

השפעת זיהום במזון עקב חשיפה לגורמים ביולוגיים יכולה להיות מהירה וקטלנית, עקב זיהום אקוטי, היות ויש רעלני פטריות מסוכנים. אפלאטוקסינים לדוגמה גרמו להרעלת מזון שקטלה עשרות אנשים באירוע בהודו. פחות ידועה השפעה ארוכת טווח של חשיפה לרמות נמוכות של רעלני פטריות, וחלקן חשודות כמסרטנות [2] קולין טאג' מציין כי בשנות ה-50 בסין היה נפוץ סרטן הוושט שנדיר במערב, ככל הנראה שנגרם כתוצאה של מיטוקסינים בכרוב.

חשיפה דרך המזון לכמות קטנה של ארסן יכולה גם היא להיות קטלנית שכן זהו רעל חזק. בדומה לכך גם חשיפה לכמות גבוה יותר של עופרת, כספית או חומר רדיואקטיבי עלולה להיות קטלנית.

השפעות רבות של זיהום במזון מתרחשות גם במינונים נמוכים יותר עקב חשיפה לאורך זמן, עם או בלי הצטברות ביולוגית בגוף האדם. ההשפעות יכולות להיות פגיעות הרעלה שונות (כמו פגיעה במערכת העצבים עקב חשיפה לכספית), מחלות סרטן שונות - לדוגמה עקב חשיפה לחומרי הדברה, קדמיום, ארסן עופרת, דיוקסינים וחומרי PCB הדומים לדיוקסינים, ופגיעות שונות בעוברים, בלידה או במערכת הפוריות (מתכות כבדות, דיוקסינים ופתאלטים).

זיהום במזון בישראל

כספית ומתכות כבדות בדגים

רמות הכספית בדגים בישראל, אינן נבדקות באופן שגרתי.[3]

על פי דו"ח של המכון לחקר ימים ואגמים בנושא איכות מי החופים בישראל, נכון לשנת 2009 נמצאו רמות חריגות של כספית בדגים: בכ-5% מהדגים החופיים נמצאו חריגות ביחס לתקן מחמיר לדגי מאכל; בתוך מפרץ חיפה עמדה החריגה על כ-11% מהדגים החופיים. העשרת כספית באזור עכו ומפרץ חיפה נמצאה גם בבעלי חיים שוכני קרקעית, כגון צדפות וחלזונות. רמות נמוכות עד בינוניות של כספית נמצאו בשפך הקישון ובנחל נעמן.[3]

יש חשד כי בישראל הזיהום בדגי- הים התיכון גבוה יותר מאשר הזיהום באירופה שכן בישראל שופכים חלק מבוצת הביוב ואת הביוב ממכוני הטיהור אל הים. נכון לשנת 2000 כעשירית מצריכת הדגים השנתית בישראל (ששת אלפים טון) באה מדיג בים התיכון. ב- 25 באוגוסט 2000 הופיעה במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" כתבת תחקיר רחבת היקף על הדיג שמתבצע ליד פתח צינור השפד"ן, שמזרים לים ליד קיבוץ פלמחים את הבוצה שנשארת לאחר טיהור מי הביוב. הדגים נמשכים למוצא הצינור בגלל החומר האורגני שהם יכולים לאכול. הבוצה רעילה ומסוכנת ומכילה כספית, עופרת וחומרים מסוכנים אחרים. דייג ששמו לא נמסר סיפר: "הדגים מעולפים לגמרי, הם בקושי מחזיקים מעמד באזור המורעל הזה". לפי צוות העיתון יש דיג בהיקף רב באיזור הצינור. [4]

בבדיקת מעבדה מדגמית בדגים שנידוגו ליד השפד"ן, בשנת 2000 התגלו כמויות חריגות של מתכות כבדות: ב-8 דגים מתוך 16 נמצא ארסן ובאחד מהדגים הגיע שיעור הארסן ל- 530 אחוז מעל התקן. בדג אחד נמצאה כספית פי שניים וחצי מהתקן ובדג נוסף נמצא קדמיום בשיעור של עשרים אחוז מעל התקן.[4]

קדמיום במזון מהחי

קדמיום נמצא בכמות רבה בדשנים חקלאיים ובמים מזוהמים - שני מקורות שמגיעים כמזון ושתייה אל בעלי החיים.

על פי דוח של "הוועדה לשאריות כימיות במזון" משנת 2011 : "ישנה השנה (2010) בעיה קשה של שאריות חריגות מעל לרמה המרבית המותרת של קדמיום בכבד של פטם עוף ... בעיית הקדמיום התעוררה כבר בישיבה לפני שישה חודשים של ועדת ההיגוי העליונה לשאריות כימיות. בישיבה זו סוכם כי תמונה ועדה לבדיקת הנושא. נכון להיום לא הוקמה ועדה זו". [3][4]

בניגוד לארסן, שהוא רעיל באופן גורף, מידת הסכנה שבקדמיום שונה אצל כל בעל חיים ובכל רקמת בשר, מה שהופך את האיסור עליו למורכב. ברקמת שריר של תרנגול, למשל, כמות הקדמיום המותרת עומדת על 50 מיקרוגרם לקילוגרם בשר. בכבד של תרנגול, לעומת זאת, הכמות המותרת היא 500 מיקרוגרם לקילוגרם בשר, ובתרנגול הודו הכמות המותרת עומדת על 1,000 מיקרוגרם לקילוגרם של בשר כבד. ההיגיון העומד מאחורי הכמויות הללו הוא שהקדמיום נוטה להצטבר ברקמת הכבד והכליות יותר מאשר ברקמות אחרות. [5]

  • בשנת 2005 משרד הבריאות הסיר מהמדפים מזון תינוקות לאחר שמצא כי המזון מכיל רמות גבוהות מעל המותר של קדמיום, כדי למנוע הרעלת קדמיום. [6][7][8],
  • בשנת 2010 נמצא קדמיום בכבדי עוף בשנת 2010.[9] על פי דוח של "הוועדה לשאריות כימיות במזון", הנוגע לממצאים משנת 2010, עולה כי ב-12.7% מדגימות בשר העוף באותה שנה נמצאה כמות קדמיום מעל למותר בתקן. [10]
  • בשנת 2013 ערך משרד החקלאות 300 בדיקות מדגמיות של בשר עוף, ב-1.3% מתוכן נמצא קדמיום, בכבדי עוף.[5] לטענת "ישראל היום", ב 3.3% מהדגימות נמצא קדמיום. [11]

דיוקסינים במזון מהחי

בשנת 2013 ערך משרד הבריאות סקר על המצאות דיאוקסינים במזונות מהחי. המשרד דגם 10 לולים ומתוכם נמצאו ריכוזי דיוקסינים מעל התקן של ארגון הבריאות העולמי ב-4 לולים, לפי תקן מחמיר יותר של סוכנות ההגנה על הסביבה של ארצות הברית כל הדגימות של הביצים הכילו כמות עודפת של דיוקסין. [12]

חומרי הדברה

בישראל דוגם משרד הבריאות את התוצרת החקלאית בשדה ובנקודות שיווק של מזון בחיפוש אחר שאריות חומרי הדברה מעל לתקן. בין השנים 2006 ל-2010 בוצעו כ-2300 דגימות, (כלומר כ-460 דגימות בשנה). מתוך דגימות אלה, ב-317 דגימות, או 13.6% נמצאו חומרי הדברה בכמות גבוה מהתקן המותר. בשנת 2010 ערך משרד הבריאות 586 בדיקות בנקודות שיווק מזון ומתוכן נמצאו חריגות ב-71 דגימות שהן כ-12%. מתוך חריגות אלה, 27% הוגדרו כ"חריגות משמעותיות". בחלק מהמקרים מושמדת התוצרת החקלאית, רק 14 פקחים במשרה חלקית מפקחים על הנושא בישראל. בשנת 2009 נפתחו 20 תיקים משפטיים נגד חקלאים שהפרו את התקנים הרעילים שכן ניתן לעשות זאת רק בחלק מהמקרים שבהם יש הפרה ברורה של הנהלים. [13]

ראו גם

זיהום

רקע וסוגי זיהום: זיהוםזיהום אווירהצטברות ביולוגיתהשפעות בריאותיות של זיהום אווירזיהום מיםזיהום קרקעזיהום במזוןזיהום רעשזיהום אורזיהום אוויר מתחבורהזיהום תעשייתיעישון פסיביחומרי הדברהמתכות כבדותדיאוקסיןכרייהדלק מחצביפחםהתחממות עולמיתגורם מסרטןטרטוגןמשבש אנדוקריניהשפעה חיצוניתחוק קואסהכחשת זיהום

זיהום בישראל: זיהום אוויר בישראלזיהום מים בישראלזיהום נחלים בישראלזיהום קרקע בישראלזיהום מזון בישראלתעשיות אלקטרוכימיותזיהום אוויר במפרץ חיפהרמת חובבזיהום האוויר בגוש דןהמשרד להגנת הסביבהאזרחים למען הסביבההקואליציה לבריאות הציבוראדם טבע ודיןצלולמגמה ירוקה

מניעת והקטנת זיהום: אנרגיה מתחדשתגז טבעי בישראלתחבורה בת קיימאתחבורה רכהעירוניות מתחדשתטבע עירוניתעשייה בת קיימאמעריסה לעריסהחקלאות בת קיימאמס פיגוכלכלה בת קיימאנתונים פתוחים


הערות שוליים

  1. ^ John Burnett, Plenty and Want: A Social History of Food in England from 1815 to the Present Day , 1989 טא'ג נעזר בין היתר בספר
  2. ^ Fredrick Accum, A Treatise on Adulterations of Food, and Culinary Poisons, 1820
  3. ^ 3.0 3.1 כספית הקרן לבריאות ולסביבה
  4. ^ 4.0 4.1 יריב גלבוע, דגים - המזון המזוהם ביותר בביטאון תנועת הצמחונים והטבעונים בישראל, "טבע-און ובריאות", בחוברות 121-124. 2003, באתר אנונימוס.
  5. ^ דו"ח: מתכות ותרופות נמצאו במזון מן החי המשווק בישראל דן אבן, הארץ, 23.06.2013

קישורים חיצוניים

שאריות חומרי הדברה במזון בישראל
קדמיום, כספית ומתכות כבדות אחרות במזון בישראל
דיוקסינים במזון בישראל