זיהום במזון

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
גרסה מ־15:48, 23 ביולי 2014 מאת האזרח דרור (שיחה | תרומות) (קישורים חיצוניים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זיהום במזון (Food contamination) הוא הנוכחות של זיהומים ביולוגים וכימיים במזון אשר עלולים לגרום לתחלואה ולמוות. מזהמים מסוכנים במזון כוללים מיקוטוקסינים - רעלני פטריות (כגון עובש וכו'), שאריות במזון של חומרי הדברה, תרופות ואנטיביוטיקה, מתכות כבדות, דיוקסינים, ופתאלטים.


היסטוריה

התפתחות החקלאות

חלק ניכר מהצמחים שכיום משמשים לחקלאות, הכילו בעבר רעלנים שנועדו למנוע מיצורים חיים לאכול אותם, בעיקר הדבר נועד למנוע מבעלי חיים לא נכונים לאכול צמח שהם לא תורמים להפצתו. לטענת הביולוג הבריטי קולין טאג', כלפי האדם, הדבר כולל את רוב צמחי המאכל מלבד דגנים.

בספר רובים חיידקים ופלדה מתאר הביולוג וההיסטוריון הסביבתי ג'ארד דיימונד את התפתחות החקלאות והקשיים להתגבר על רעילות של זנים שונים של צמחים. כך לדוגמה בעוד זית מבויית מזה אלפי שנים, השקד הוא קשה יותר לאילוף ושקד בר עדיין עלול להכיל ציאניד - חומר רעיל מאד. אגוזי מלך בויותו רק לפני מאות שנים, ואילו האלון עדיין אינו מבויית. רוב האלונים הם בלתי אכילים לאדם, אבל יש מוטציות נדירות של אלונים אכילים.

זיהום במזון במאה ה-19

בספר כך נקצור, טוען קולין טאג' שחלק מהזיהום במזון מקורו לרמאויות, זיופים וזיהומים הנפוצים בגלל שרשרת הספקה ארוכה ומסועפת ורגולציה שמתקשה להתמודד עם רמאויות אלה. גם לאחר שיודעים שיש זיהום במזון, קשה להתחקות אחר מקורותיו.

טאג' טוען שעם התקדמות המהפכה התעשייתית באנגליה, החלו גם מזימות שונות להוזלת המזון, תוך כדי הכנסת חומרים שונים לתוך מזונות שונים. נהגים אלה הפכו לנפוצים למדי במהלך המאה ה-19, בעיקר בתעשיות כמו תה, קפה, בירה, לחם, וריבות .[1] אחד הראשונים שהתריעו על מצב זה היה fredric Accum שבשנת 1820 פרסם את a treatise on adulterations of food and culinary poisons. "מסה על דילול מזונות והרעלות קולינריות"[2]

לפחות שמונה מפעלים בלונדון יוחדו ל"מחזור תה" -עובדים עניים אספו עלים משומשים של תה ממטבחים והחזירו אותם לשוק. עלים של עצי מילה וסמבוק שחור סולסלו ונצבעו בצלחות נחושת כדי להראות כמו תה. דו"ח רשמי מתחילת המאה ה-19, מצא כי ל-300 טונות של תה שיובאו בכל שנה על ידי חברת הודו המזרחית לאנגליה, נוספו כ-200 טונות של צמחים וחומרים שונים כדי לזייף את התה. זייפן מזון אחד נתפס כאשר הוא צובע תה ירוק על ידי verdigris, סוג של חומצת נחושת. הצבע של תה שחור מזוייף הוכהה על ידי תוספת של עופרת. תקנות אפקטיביות נגד סוגי זיופים כאלה של מזון הוכנסו רק בשנות 1870.

זיהום במזון בתקופה המודרנית

טאג' טוען שזיהומים ובעיות של מזון לא בטוח לא נפסקו במאה ה-19, אלא נמשכות גם היום, לצורך תאור נרחב יותר הוא מפנה לספר אומת המזון המהיר.

מקורות וחשיפה של זיהום במזון

הגברה ביולוגית של כספית במערכת ימית. לאחר כמה רמות טרופיות, שבהן יצור אחד אוכל ייצור אחר, ריכוז הכספית בביצת העוף שנמצא במעלה שרשרת המזון גבוה פי 48 מיליון יחסית לריכוז הכספית שיש באגם

המקורות הראשוניים לזיהום במזון ודרכי החשיפה הם שונים. מיקוטוקסינים (mycotoxins) נובעים בעיקר מאכסון לא נאות של מזונות, או מתנעי עקה בשדה, והתפחות מיני פטריות עליהם, הפטריות מייצרות רעלנים שיכולים להשאר גם לאחר העלמות הפטריה. הדבר משמועתי במיוחד במדינות טרופיות וסאב טרופיות. בנוסף אליהם יש עוד מקורות ביולוגיים לזיהום מזון - פיקוטוקסינים ופיטוטוקסינים.[1]

חומרי הדברה נוספים לצמחים במהלך הגידול ושאריות שלהם עלולות להשאר במזון צמחי. חומרי הדברה עלולים גם להצטבר במעלה שרשרת המזון כאשר בעלי חיים מוזנים במזון עם רעלים. הם יכולים להגיע לבעלי חיים גם דרך זיהום מקורות מים בחומרי הדברה. מזון מהחי כמו ביצים, בשר וחלב עלולים להכיל כמות גדולה של חומרי הדברה. שאריות תרופות וטרינריות הניתנות לבעלי חיים יכולים גם הם להגיע למזונות מהחי.

דיוקסינים וחומרים דומים כמו PCB מגיעים בעיקר מזיהום תעשייתי עקב שריפת פסולת המכילה כלור ותהליכי התכה של מתכות, אשר נפלטים לאוויר, מגיעים למים או נשארים כזיהום קרקע ומשם מצטברים ברקמות ביולוגיות מעלה שרשרת המזון הן בצמחים ובעיקר במזון מהים ובמזון שמקורו מהחי כגון חלב, ביצים ובשר. מתכות כבדות עלולות לזהם את הגוף דרך זיהום אוויר, אבל גם הן מצטברות בקרקע ויכולות להגיע דרך הצטברות ביולוגית. מתכות כבדות יכולות להגיע לבעלי חיים שבני אדם אוכלים דרך שאריות שלהם בדשן כימי ובמי שתייה של בעלי החיים.

פתאלטים הם חומרים בתעשיות הפלסטיק והחשיפה עליהם במזון היא בעקבות נוכחות שלהם באבק ובאריזות מזונות.

השפעות בריאותיות של זיהום במזון

השפעת זיהום במזון עקב חשיפה לגורמים ביולוגיים יכולה להיות מהירה וקטלנית, עקב זיהום אקוטי, היות ויש רעלני פטריות מסוכנים. אפלאטוקסינים לדוגמה גרמו להרעלת מזון שקטלה עשרות אנשים באירוע בהודו. פחות ידועה השפעה ארוכת טווח של חשיפה לרמות נמוכות של רעלני פטריות, וחלקן חשודות כמסרטנות [2] קולין טאג' מציין כי בשנות ה-50 בסין היה נפוץ סרטן הוושט שנדיר במערב, ככל הנראה שנגרם כתוצאה של מיטוקסינים בכרוב.


השפעות חשיפה במזון למינון גבוה של ארסן יכולה גם היא להיות קטלנית. השפעות רבות של זיהום במזון מתרחשות גם במינונים נמוכים יותר עקב חשיפה לאורך זמן, עם או בלי הצטברות ביולוגית בגוף האדם. ההשפעות יכולות להיות פגיעות הרעלה שונות (כמו פגיעה במערכת העצבים עקב חשיפה לכספית), מחלות סרטן שונות - לדוגמה עקב חשיפה לחומרי הדברה, קדמיום, ארסן עופרת, דיוקסינים וחומרי PCB הדומים לדיוקסינים, ופגיעות שונות בעוברים, בלידה או במערכת הפוריות (מתכות כבדות, דיוקסינים ופתאלטים).

הערות שוליים

  1. ^ John Burnett, Plenty and Want: A Social History of Food in England from 1815 to the Present Day , 1989 טא'ג נעזר בין היתר בספר
  2. ^ Fredrick Accum, A Treatise on Adulterations of Food, and Culinary Poisons, 1820

קישורים חיצוניים

שאריות חומרי הדברה במזון בישראל