התמרה גרעינית: המציאות של היתוך קר

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
גרסה מ־19:27, 28 בדצמבר 2018 מאת עידן ד (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התמרה גרעינית: המציאות של היתוך קר (באנגלית: Nuclear Transmutation: The Reality of Cold Fusion) הוא ספר מאת דוקטור טאדאהיקו מיצונו (Tadahiko Mizuno) אשר פורסם ב-1997.[1] ד"ר טאדאהיקו מיצונו לימד וחקר במחלקה להנדסה גרעינית באוניברסיטת הוקאידו עד לפרישתו ב-1997.

ד"ר מיצונו בתחילת דרכו האקדמית חקר תחומים משיקים להיתוך קר כגון תופעות בליעה של דיאוטריום במתכת. את עבודת הפוסט דוקטורט הוא ערך אצל פרופ' ג'ון בוקריס שצבר מוניטין רב בתחום זה.

עוד לפני שד"ר מיצונו העלה בדעתו שתהליך אלקטרוליזה עם מים כבדים יוצר היתוך קר, הוא גילה באקראי פליטת קרני גמא מתא כזה. קרני גמא מעידים על תהליך גרעיני. אולם באותה העת (1981) ד"ר מיצונו לא העלה על דעתו שהקרניים נובעות מאלקטרוליזה.

מחקר ההיתוך הקר וממצאיו

ב-24 במרץ 1989, המדענים פון ופליישמן הודיעו על הצלחה בביצוע היתוך קר. היתוך קר במקרה זה הינו מיזוג של שני אטומי דיאוטריום ליצירת הליום במיכל השרוי בטמפרטורת החדר. בתהליך משוחררות כמויות אדירות של אנרגיה. לדוגמא באופן תאורטי בניצול יעיל של היתוך קר מכונית יכולה לנסוע שנים רבות תוך שימוש בכוס אחת של מים כבדים (המכילים דיאוטריום במקום מימן). יצוין שמחירם של כוס מים כבדים הוא כ-250 דולר.[2]

ההכרזה של פליישמן ופון הציתה את סקרנותו של ד"ר מיצונו, וגרמה לו להתחיל במסע ארוך לחקירת התופעה. מסע זה מתועד בספרו.

החקירה של ד"ר מיצונו נעשתה תוך שימוש באמצעים דלים ומחסור מתמיד בתקציב. לעיתים הוא נאלץ לשלם מכיסו על מנת להשתתף בכנסים ולרכוש ציוד. כמו-כן הוא אילתר פתרונות על מנת להתגבר על מחסור בתקציב.

ד"ר מיצונו ניסה את התהליך במספר שיטות. תחילה הוא ניסה תא אלקטרוליזה פתוח עם מים כבדים. בניסויים על תא זה הוא גילה פליטת ניוטרונים.

ד"ר מיצונו הגיע למסקנה שתא פתוח הוא יקר בשל התאדות המים הכבדים. לפיכך הוא החליט על בניית תא סגור. ד"ר מיצונו עמל זמן רב להכנת התא הסגור כדי שיעמוד בטמפרטורות ולחצים גבוהים. בניסויים על התא הסגור שוב גילה ד"ר מיצונו פליטת ניוטרונים, אולם הוא גם גילה שנוצר טריטיום. לבסוף באחד הניסויים התא החל לייצר חום עודף בצורה מאוד משמעותית עד שהתעורר חשש להתפוצצות התא. לפיכך ד"ר מיצונו הפסיק את החימום והמתח לתא. אולם הוא עדיין הפיק חום. מחשש שהתא יתפוצץ ד"ר מיצונו העביר את התא לאמבט של מים בטמפרטורת החדר. אולם להפתעתו התא המשיך לחמם את המים ואידה כמעט את כל המים באמבט כעבור לילה. ד"ר מיצונו שוב מילא את האמבט במים, ושוב התא אידה את המים כעבור מספר ימים. ד"ר מיצונו לא פרסם את המקרה משום שהוא לא תועד באופן מדעי.

בבדיקה מיקרוסקופית של משטחי הקתודה של האלקטרוליזה גילה ד"ר מיצונו מעין פטריות שמעידות על התפרצות חום רב. ראו בתמונה על כריכת הספר - [3]. התפרצויות אלה אינן אופייניות לאלקטרוליזה רגילה.

מיצונו פיתח תאוריה המסבירה את התרחשות ההיתוך הקר.

ד"ר מיצונו פרש בשנת 1997 ממחקר והוראה.