דיוקסין

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיוקסין (יש הכותבים גם דיאוקסין, Dioxin) היא קבוצה של כמה מאות חומרים הרעילים גם בריכוזים נמוכים, הגורמים לסרטן ולפגיעות במערכת הפוריות ובמערכת החיסונית. דיוקסינים הם סוג של מזהמים אורגניים עמידים, שעוברים דרך שרשרת המזון ומצטברים ברקמות השומניות בגוף האדם ושל חיות. חשיפה של שטחי חקלאות, בעלי חיים ובריכות דגים לדיוקסינים עלולה לחשוף גם את צרכני התוצרת החקלאית (בעיקר מזון מהחי) להשפעות דיוקסינים. לדיוקסינים אין ערך בפני עצמם והם תוצרי לוואי של תעשיות העובדות בתחומים שקשורים בכלור או בשריפה [1]


סוגי תרכובות דיוקסין

יש כ-419 תרכובות המשוייכות לשם הכולל דיוקסינים, רק לכ- 30 מיוחסות תכונות רעילות מובהקות.[2] ארגון גרינפיס מזהה 210 חומרים ממשפחה זו.

השם הכימי של דיוקסין הוא: טאטראכלורודיבנזו- פארא-דיוקסין 2,3,7,8 (TCDD) (Tetrachlorodibenzo- para - dioxin - 2,3,7,8. זו התרכובת הרעילה ביותר במשפחה.

השם דיוקסין ניתן גם למשפחה של תרכובות כימיות ומבניות קרובות:

  • פולי כלורינאטאד דיבנזו - פארא - דיאוקסינים (PCDDs)

(Polychlorinated dibenzo - para - dioxins)

  • משרד הבריאות בישראל, מתייחס גם ל-PCB פוליכלורינאטאד ביפנילים (Polychlorinated biphenyls)(s'PCB). כאל דיוקסינים.[2]

מקורות לדיוקסינים

דיוקסינים נוצרים בתהליכים טבעיים כגון התפרצות הרי געש ושריפת יערות, אולם המקור העיקרי שלהם כיום הוא תוצרי לוואי של תהליכי תעשייה. [2]

מקורות תעשייה לדיוקסינים

תרכובות דיוקסין הם תוצרי לוואי בלתי רצויים כאשר תהליכי חימום יוצרים תרכובות אורגניות המכילות כלור.

  • שריפת פסולת רפואית ומוניציפלית, כמו גם שריפת שפכים מסוכנים של תעשיות. לפי משרד הבריאות משרפות של חומר מוצק הן הגורם העיקרי לדיוקסינים בעיקר בגלל בערה לא שלמה. [2]
  • מיחזור פיראטי של מתכות, בתהליך המחזור נשרפים חומרים פלסטיים בנוכחות מתכות. שריפה מסוג זה משחררת כמויות גדולות של דיוקסין לאטמוספירה.[1]
  • ייצור של מוצרי PVC והיפטרות מהם.[2]
  • ייצור של קוטלי עשבים ושל חומרי הדברה.[2]
  • הלבנת נייר ומוצרי נייר באמצעות כלור וכימיקלים המכילים כלור.[2][1]
  • התכה וזיקוק של מתכות[1], בעיקר שלדי מתכות המכילים גם מוצרי פלסטיק.

מאגרי דיוקסין

דיוקסינים נמצאו בעולם בכל המצעים כולל אוויר, קרקע, מים, משקעים ומזון.

בכל מדינות העולם קיימים מאגרים גדולים של פסולת שמנים תעשייתים עם רמות גבוהות של דיוקסינים. איחסון ממושך של חומרים אלו עלול לשחרר דיוקסינים לסביבה ולזהם את אספקת המזון לאדם ולבע"ח.

חשיפה בבני אדם

החשיפה העיקרית של האדם לדיוקסין היא דרך מזון, בעיקר מזון מהחי (המכיל שומן) כמו בשר, מוצרי חלב ודגה, ומעט מחשיפה לזיהום אוויר - בעיקר בקרב אוכלוסיות הנמצאות ליד מפעלים מזהמים או משרפות פסולת.

המחקר המקיף ביותר של דיוקסין שיש כיום (2007) הוא דו"ח של הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, [DioxinReassessment Report], אבל מדינות אחרות מקיימות כיום מחקר מקיף בנושא. בריטניה, אוסטרליה, וניו זילנד מקיימות מחקרים סקר על השפעות בריאותיות ועל מקורות. מספר ממשלות, כמו גם ארגון הבריאות העולמי פרסמו כמויות חשיפה מותרות יומיות, חודשיות ושנתיות.

דיוקסין מגיע לאוכלוסיה האנושית הכללית בעיקר דרך צריכה של בשר ועוף, דגים, רכיכות, מוצרי חלב ומוצרים אחרים מהחי (כמו ביצים), ופחות דרך זיהום אוויר. דבר זה מתרחש היות ודיוקסינים הם מסיסים בשומן, מצטברים ברקמות הגוף ומטפסים במהירות במעלהמארג המזון.[3]

השפעות בריאותיות על בני אדם

לפי גרינפיס, לא קיימת רמת חשיפה בטוחה לדיוקסינים. ריכוזים של נאנו (1 חלקי טריליון) בלבד יכולים לגרום לנזק בריאותי בלתי הפיך. [1]

גורם מסרטן

הדיוקסין הוא גורם מסרטן מדרגה 1 לבני אדם. דיוקסינים מוגדרים כמסרטנים ע"י הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן כמו גם ע"י הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA). [1]

על פי מחקר השוואתי במימון ממשלת צרפת, שכלל 135 אלף מקרי סרטן ב-16 ערים על פני 9 שנים, נמצא קשר מובהק בין מגורים בסמוך למשרפות פסולת עירוניות הפולטות דיוקסין לאוויר, מעלה את הסיכון לתחלואה במחלות סרטן ספציפיות: בסרטן הכבד (7%), סרטן סרקומה של הרקמות הרכות (9%), סרטן השד (5%) וסרטן לימפומה נון-הודג'קין בכ.2%- כמו כן, בקרב נשים שגרו בקרבת המשרפות, עלה הסיכון לחלות בכל סוגי הסרטן.

תרומה לסוכרת

ביולי 1976 התפוצץ מתקן במפעל כימיקלים סמוך לעיירה האיטלקית סווסו, ושיחרר לאוויר אלפי קילוגרמים של דיוקסין. מחקרים שנערכו באיזור מצאו באופן מפתיע כי יש בו עליה מתמדת של תחלואה בסוכרת מסוג 2. דבר זה גרם לעריכת מחקרים על הקשר בין שני הדברים.

מחקרים שביצעו ד"ר הי-לי ומדענים נוספים הראו שדיוקסינים וPOP נוספים גורמים לתנגודת לאינסולין, וכך מעלים את הסיכון לסוכרת. ההצטברות שלהם בתאים שומניים מחריפה את הבעיה. [2]

השפעות על המערכת החיסונית

הדיוקסין גורם לדיכוי תאי המערכת החיסונית, מגביר את הרגישות לזיהום, ויוצר תגובה אוטו-אמונית.[1]

השפעות על מערכת הרבייה הגברית

גורם לירידה בספירת הזרע, ניוון אשכין, מבנה לא רגיל של האשכים, אבר מין מוקטן, יצירת חוסר שיווי משקל הורמונלי-מיני.[1]

השפעות על מערכת הרבייה הנשית

ירידה בפריון, חוסר יכולת לשמירה על הריון,חוסר תפקוד השחלות ופגיעה תוך-תאית.[1]

השפעות על התפתחות

מומים מולדים, מוות עוברי, פגיעה במערכת העצבית ועקב כך פגיעה ביכולות קוגניטיביות, פגיעה בהתפתחות המינית.[1]

השפעות על בעלי חיים

מניעה

במאי 2001 נערכה ועידת שטוקהולם ברשות מספר ממשלות מערביות. הועידה החליטה על הפסקת הייצור והשימוש ב-12 המזהמים האורגניים היציבים שנחשבו לחמורים ביותר, כולל דיוקסינים.

אם רוצים להוריד את רמת הפליטה והייצור של דיוקסינים לאפס מתעשיות יש צורך בשינוי בתהליכי הייצור במפעלים אלו. לפי גרינפיס, כיוון שדיוקסינים משתחררים בשל שימוש בכלור על צורותיו השונות, כל התעשיות המשתמשות בשלב זה או אחר בכלור או בתרכובות המכילות כלור צריכות להפסיק את השימוש בכלור.[1]

גרינפיס מתנגדת לשימוש בטכנולוגיית קצה צינור כגון מסננים, שימוש במשרפות או הטמנה שמעבירים את הכימיקלים מסביבה אחת לאחרת, ורואים בדבר זה התחמקות מפתרון הבעיה אלא דחייה של הפתרון. הארגון גם מתנגד לשריפת חומרים המכילים כלור משום שזו דרך נוספת המשחררת דיוקסינים לסביבה.[1]

הפטרות

קשה להפטר בקלות מדיוקסינים ללא סיכון לזיהום הסביבה ואוכלוסית האדם, שכן החומרים יכולים להכנס למארג המזון. שריפה היא הדרך המקובלת ביותר, אם כי נבדקות גם דרכים אחרות. תהליך ההרס בשריפה דורש טמפרטורה של מעל 850 מעלות צלזיוס, וכדי להפטר מכמות גדולה של חומר יש צורך בטמפרטורה גבוהה מ-1000 מעלות צלזיוס.[2]

בישראל

מקורות לדיוקסינים בישראל

  • מפעל חוד פלדה תרם לזיהום האוויר במפרץ חיפה דיוקסינים במשך שנים. ממזרח למפעל קיימות בריכות דגים.
  • מפעל תעשיות אלקטרוכימיות (לשעבר פרוטרום) היה מפעל בעכו שייצר PVC. במהלך תהליך הייצור השתמשו במפעל בתהליכי אלקטוליזה של כספית תוך פליטה של דיוקסין.
  • מחזור מתכות - מפעל למיחזור מתכות "דן מיחזור" בטירה, הורשע בגרימת זיהום אויר חמור.[3] משרפות פיראטיות רבות פועלות ברחבי המדינה ויוצרות זיהום דיוקסין נרחב.[4] [5]
  • משרפות לאשפה - זו הסיבה להתנגדות של גרינפיס למשרפות אלה.
  • מפעלים לייצור ולמחזור נייר?

חשיפה

  • תושבים ליד מפעל חוד הפלדה, ואולי ליד יצרנים אחרים.
  • אזרחים האוכלים מוצרים מהחי.

הקואליציה לבריאות הציבור גרמה לחשיפת מידע מהרשויות ומהמפעלים, שהוכיח כי פליטות דיוקסינים ומסרטנים נוספים מהמפעלים באזור מפרץ חיפה הגיעו לרמות של פי 10 עד ‭10,000‬ מהרמות המותרות בחוק הישראלי והמומלצות במדינות המפותחות.[6]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 הכל על דיוקסין גרינפיס ים תיכון, 4.4.2004
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 שאלות ותשובות בנושא דיוקסינים משרד הבריאות, מזהמים, חומרי הדברה במזון, 2005
  3. ^ [Intake of dioxins and related compounds from food in the U.S. population], Schecter A, Cramer P, Boggess K, et al', J. Toxicol. Environ. Health Part A, vol 63, issue1, p1-18, 2001