דיוקסין

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיוקסינים או דיוקסינים ותרכובות דמויות דיאוקסינים (Dioxin, dioxin-like compounds ) או דיאוקיסינים היא קבוצה של כמה מאות תוצרי לוואי של תהליכי תעשייה שונים, שמתוכם כמה עשרות נחשבים רעילים מאד בריכוזים נמוכים, חלקם גורמים לסרטן ולפגיעות במערכת הפוריות, פוגעים בעוברים ובמערכת החיסונית ולמעכות נוספות. דיוקסינים הם סוג של מזהמים אורגניים עמידים, מצטברים ברקמות השומניות בגוף האדם ושל חיות ומצטברים במעלה שרשרת המזון.

יש כ-419 תרכובות המשוייכות לשם הכולל דיוקסינים, אך רק ל-30 מיוחסות תכונות רעילות מובהקות.[1] קבוצה זו היא נושאו של מאמר זה.

חשיפה של שטחי חקלאות, בעלי חיים ובריכות דגים לדיוקסינים (דרך זיהום אוויר) עלולה לחשוף גם את צרכני התוצרת החקלאית (בעיקר מזון מהחי) להשפעות דיוקסינים. לדיוקסינים אין ערך בפני עצמם והם תוצרי לוואי של תעשיות העובדות בתחומים שקשורים בכלור או בשריפה [2]

סוגי דיאוקסינים ותכונות

את הדיוקסינים נהוג לחלק ל-3 קבוצות לפי תכונות כימיות וביולוגיות שונות מעט:

דיאוקסינים

Polychlorinated dibenzo-p-dioxins, או בראשי תיבות PCDDs, או פשוט דיאוקסינים (Dioxins) שהן נגזרות של dibenzo-p-dioxin.יש 75 תרכובות דיאוקסינים, ומתוכן 8 תרכובות הן רעילות ומסוכנות.

TCDD טאטראכלורודיבנזו- פארא-דיוקסין 2,3,7,8 (Tetrachlorodibenzo- para - dioxin - 2,3,7,8) הוא אחר החומרים הרעילים ביותר במשפחה, ועליו בוצעו רוב המחקרים. את מידת הרעילות של תרכובות CDD אחרות נהוג להשוות אליו.

פוראנים

Polychlorinated dibenzo-Furans או בראשי תיבות PCDFs, או פשוט פוראנים (Furans) שהן נגזרות של dibenzofuran. מדובר ב-135 תרכובות (ששונות זו מזו במיקומים של אטומי הכלור). בעוד שמבחינה כימית הם לא נחשבים דיאוקסינים, ל-10 מהם יש תכונות ביולוגיות דומות לדיאוקסינים.

ביפנילים

Polychlorinated biphenyls, ביפנילים עתירי כלור, או בראשי תיבות PCBs או ביפנילים. גם הן מבחינה כימית אינם דיוקסינים אבל מבחינה ביולוגית ל-12 מהן יש תכונות דומות לדיאוקסינים. תחת תנאים מסויימים עשויים להפוך ל-dibenzofurans (שהנגזרות שהו הן פונראנים) כתוצה מחמצון חלקי.

הרכב ותכונות

הדיאוקסינים הם חומרים כלורו-אורגנים ארומטיים הבנויים משתי טבעות ארומטיות עם גשר חמצן ביניהן: כאשר הגשר מורכב משני אטומי חמצן, החומר נקרא "דיאוקסין", וכאשר חמצן בודד מקשר בין הטבעות החומר נקרא "פוראן". PCBs הם תרכובות אורגניות בעלות 1-10 אטומים של כלור הצמודים לביפניל (מולקולה המורכבת משתי טבעות בנזן).[3]

חומרים אלו מתאפיינים בתכונות ביו-כימיות ופיסיקליות דומות: החומרים הם בעלי יציבות גבוהה - ולכן קשה לפרק אותם ולהפטר מהם למעט שריפה בטמפורטות גבוהות, יש להם מסיסות נמוכה במים לעומת מסיסות גבוהה בשומן - כך שכאשר הם מושלכים באוויר, במים או באדמה הם מתפרקים באיטיות רבה לתוך מאגרי מים, משם הם עוברים לתוך יצורים ביולוגיים וומצטברים ברקמות. בנוסף לכל החומרים יש גם רמות רעילות גבוהות גם בריכוזים נמוכים מאד.[3]

מקורות לדיוקסינים

זיהום אוויר

זיהום אוויר בישראל

דיוקסינים נוצרים בתהליכים טבעיים כגון התפרצות הרי געש ושריפת יערות, אולם המקור העיקרי שלהם כיום הוא תוצרי לוואי של תהליכי תעשייה. [1]

מקורות תעשייה לדיוקסינים

תרכובות דיוקסין הם תוצרי לוואי בלתי רצויים כאשר תהליכי חימום יוצרים תרכובות אורגניות המכילות כלור.

  • שריפת פסולת רפואית ועירונית, כמו גם שריפת שפכים מסוכנים של תעשיות. לפי משרד הבריאות משרפות של חומר מוצק הן הגורם העיקרי לדיוקסינים בעיקר בגלל בערה לא שלמה. [1]
  • מיחזור פיראטי של מתכות, בתהליך המחזור נשרפים חומרים פלסטיים בנוכחות מתכות. שריפה מסוג זה משחררת כמויות גדולות של דיוקסין לאטמוספירה.[1]
  • ייצור של מוצרי PVC והיפטרות מהם.[1]
  • ייצור של קוטלי עשבים ושל חומרי הדברה.[1]
  • הלבנת נייר ומוצרי נייר באמצעות כלור וכימיקלים המכילים כלור.[1][2]
  • התכה וזיקוק של מתכות[2], בעיקר שלדי מתכות המכילים גם מוצרי פלסטיק.

מאגרי דיוקסין

דיוקסינים נמצאו בעולם בכל המצעים כולל אוויר, קרקע, מים, משקעים ומזון.

בכל מדינות העולם קיימים מאגרים גדולים של פסולת שמנים תעשייתים עם רמות גבוהות של דיוקסינים. איחסון ממושך של חומרים אלו עלול לשחרר דיוקסינים לסביבה ולזהם את אספקת המזון לאדם ולבע"ח.

חשיפה לדיוקסין בבני אדם

החשיפה העיקרית של האדם לדיוקסין היא כזיהום במזון, בעיקר מזון מהחי (המכיל שומן) כמו בשר, מוצרי חלב, דגים וביצים. מעט מחשיפה לזיהום אוויר - בעיקר בקרב אוכלוסיות הנמצאות ליד מפעלים מזהמים או משרפות פסולת. עם זאת, חלק גדול מזיהום האוויר אינו נעלם אלא הופך לזיהום קרקע ומים שנכנסים בתורם לתוך המערכות הביולוגיות ולמזונות של בעלי חיים ובני אדם.

המחקר המקיף ביותר של דיוקסין שיש כיום (2007) הוא דו"ח של הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, (Dioxin Reassessment Report), אבל מדינות אחרות מקיימות כיום מחקר מקיף בנושא. בריטניה, אוסטרליה, וניו זילנד מקיימות מחקרים סקר על השפעות בריאותיות ועל מקורות. מספר ממשלות, כמו גם ארגון הבריאות העולמי פרסמו כמויות חשיפה מותרות יומיות, חודשיות ושנתיות.

דיוקסין מגיע לאוכלוסיה האנושית הכללית בעיקר דרך צריכה של בשר ועוף, דגים, רכיכות, מוצרי חלב ומוצרים אחרים מהחי (כמו ביצים), ופחות דרך זיהום אוויר. דבר זה מתרחש היות ודיוקסינים הם מסיסים בשומן, מצטברים ברקמות הגוף וומתרכזים במהירות במעלה מארג המזון.[4]

זיהום מזון בדיוקסין דווח במקומות שונים בעולם. למרות שכל המדינות עלולות להיות מושפעות, רוב הדווחים היו ממדינות מתועשות, שלהן יכולת ניטור טובה יותר, מודעות גבוהה לסביבה ובקרה על רישוי. חלק מהמדינות מנטרות דיוקסינים בשרשרת המזון דבר שמגדיל את הסיכוי לגילוי מוקדם של זיהום ובמקרים רבים מנע השפעה בקנה מידה גדול. [5]

אחד המקרים הגדולים ביותר של זיהום בדיוקסינים התרחש ב- 1976 באיטליה. בעקבות תקלה במפעל ייצור כימיקלים (Seveso) ענן גדול של כימקלים רעילים כולל הדיאוקסין 2,3,7,8-TCDD שוחרר לאוויר וגרם לזיהום שטח של למעלה מ-15 ק"מ רבועים המאוכלס ע"י 37,000 בני אדם. מחקרים אפדימיולוגיים רבים חקרו את השפעת זיהום הדיאוקסין הזה על מבוגרים וילדים שנחשפו לו לאורך זמן. נמצא קשור לעליה במספר מקרי הסרטן בקרב האוכלוסיה שנחשפה.[5]

הדיוקסין TCDD נחקר רבות ונבדקה השפעתו על הבריאות משום נוכחותו כמזהם במספר סוגי של קוטל העשבים - Agent Orange שהשתמשו בו במלחמת וייטנאם.[5]

ב- 1997 בחלק הדרומי של ארה"ב. עופות, ביצים ודג השמפנון זוהמו בדיוקסינים כאשר השתמשו בייצור מזון לבע"ח ברכיבים מזוהמים (חרסית בטונית). הרשויות האמריקאיות איתרו את מכרה הבטונית המזוהם. מכיוון שלא נמצאו הוכחות לאשפה מסוכנת במכרה, החוקרים מניחים שמקור הזיהום במכרה הינו פרהיסטורי.[5]

ב- 1998 נמצאו רמות גבוהות בחלב שנמכר בגרמניה, חקירה העלתה כי מקור הדיוקסינים הוא בעיסת הדרים מברזיל ששמשה כחלק ממזון העופות. בעקבות מקרה זה נאסר הייבוא של עיסת הדרים מברזיל לאיחוד האירופי.[5]

בשנת 1999 בבלגיה נמצאו רמות גבוהות של דיוקסינים בעופות ובביצים. הסיבה היתה מזון בע"ח שזוהם בשל שימוש לא חוקי בשמן תעשייתי.[5]

בשנת 2004 בהולנד זיהו השלטונות רמות עולות של דיוקסינים בחלב. דבר שהוביל לזיהוי המקור בחרסית ששימשה בייצור מזון בעלי החיים. מקרה נוסף בהולנד, 2006, נמצאו דיוקסינים ברמות גבוהות מהמותר במזון בע"ח בשל שימוש בשומן מזוהם בייצור המזון.[5]

ב- 2008 אירלנד קראה להחזרה משיווק (recall) של טונות רבים של בשר חזיר ומוצריו בשל רמות גבוהות מאוד של דיוקסינים (פי 200 מהמותר). ממצא זה הביא להחזרה משיווק מבין הגדולות ביותר שבוצעו בשל מזהמים כימיים. גם במקרה זה המקור היה מזון בעל חיים. הערכת סיכון שבוצעה באירלנד הראתה שלא נשקפה סכנה בריאותית לציבור.[5]

השפעות בריאותיות על בני אדם

תוכנית של ארגון הבריאות העולמי, International Programme on Chemical Safety , הגדירה את הדיוקסינים ותרכובות דמוייות דיוקסינים, בתוך אחת מתוך עשר כימיקלים וקבוצות כימיקלים שמהווים את הסיכון הגבוה ביותר מבחינת בריאות הציבור.[2]

גורם מסרטן

מסרטן וודאי
GHS carcinogen sign.png


הדיוקסין הוא גורם מסרטן וודאי בבני אדם (מסרטן מדרגה 1). דיוקסינים מוגדרים כמסרטנים ע"י הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן כמו גם ע"י הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA). [2]

על פי מחקר השוואתי במימון ממשלת צרפת, שכלל 135 אלף מקרי סרטן ב-16 ערים על פני 9 שנים, נמצא קשר מובהק בין מגורים בסמוך למשרפות פסולת עירוניות הפולטות דיוקסין לאוויר, מעלה את הסיכון לתחלואה במחלות סרטן ספציפיות: בסרטן הכבד (7%), סרטן סרקומה של הרקמות הרכות (9%), סרטן השד (5%) וסרטן לימפומה נון-הודג'קין בכ.2%- כמו כן, בקרב נשים שגרו בקרבת המשרפות, עלה הסיכון לחלות בכל סוגי הסרטן.

לפי גרינפיס, לא קיימת רמת חשיפה בטוחה לדיוקסינים. ריכוזים של נאנו (1 חלקי טריליון) בלבד יכולים לגרום לנזק בריאותי בלתי הפיך. [2]

תרומה לסוכרת

ביולי 1976 התפוצץ מתקן במפעל כימיקלים סמוך לעיירה האיטלקית סווסו, ושיחרר לאוויר אלפי קילוגרמים של דיוקסין. מחקרים שנערכו באיזור מצאו באופן מפתיע כי יש בו עליה מתמדת של תחלואה בסוכרת מסוג 2. דבר זה גרם לעריכת מחקרים על הקשר בין שני הדברים.

מחקרים שביצעו ד"ר הי-לי ומדענים נוספים הראו שדיוקסינים וPOP נוספים גורמים לתנגודת לאינסולין, וכך מעלים את הסיכון לסוכרת. ההצטברות שלהם בתאים שומניים מחריפה את הבעיה. [3]

השפעות על המערכת החיסונית

הדיוקסין גורם לדיכוי תאי המערכת החיסונית, מגביר את הרגישות לזיהום, ויוצר תגובה אוטו-אמונית.[2]

השפעות על מערכת הרבייה הגברית

גורם לירידה בספירת הזרע, ניוון אשכין, מבנה לא רגיל של האשכים, אבר מין מוקטן, יצירת חוסר שיווי משקל הורמונלי-מיני.[2]

השפעות על מערכת הרבייה הנשית

ירידה בפריון, חוסר יכולת לשמירה על הריון,חוסר תפקוד השחלות ופגיעה תוך-תאית.[2]

השפעות על התפתחות

מומים מולדים, מוות עוברי, פגיעה במערכת העצבית ועקב כך פגיעה ביכולות קוגניטיביות, פגיעה בהתפתחות המינית.[2]

השפעות על בעלי חיים

מניעה

במאי 2001 נערכה ועידת שטוקהולם ברשות מספר ממשלות מערביות. הועידה החליטה על הפסקת הייצור והשימוש ב-12 המזהמים האורגניים היציבים שנחשבו לחמורים ביותר, כולל דיוקסינים.

אם רוצים להוריד את רמת הפליטה והייצור של דיוקסינים לאפס מתעשיות יש צורך בשינוי בתהליכי הייצור במפעלים אלו. לפי גרינפיס, כיוון שדיוקסינים משתחררים בשל שימוש בכלור על צורותיו השונות, כל התעשיות המשתמשות בשלב זה או אחר בכלור או בתרכובות המכילות כלור צריכות להפסיק את השימוש בכלור.[2]

גרינפיס מתנגדת לשימוש בטכנולוגיית קצה צינור כגון מסננים, שימוש במשרפות או הטמנה שמעבירים את הכימיקלים מסביבה אחת לאחרת, ורואים בדבר זה התחמקות מפתרון הבעיה אלא דחייה של הפתרון. הארגון גם מתנגד לשריפת חומרים המכילים כלור משום שזו דרך נוספת המשחררת דיוקסינים לסביבה.[2]

הפטרות

קשה להפטר בקלות מדיוקסינים ללא סיכון לזיהום הסביבה ואוכלוסית האדם, שכן החומרים יכולים להכנס למארג המזון. שריפה היא הדרך המקובלת ביותר, אם כי נבדקות גם דרכים אחרות. תהליך ההרס בשריפה דורש טמפרטורה של מעל 850 מעלות צלזיוס, וכדי להפטר מכמות גדולה של חומר יש צורך בטמפרטורה גבוהה מ-1000 מעלות צלזיוס.[1]

דיאוקסינים בישראל

מקורות לדיוקסינים בישראל

  • מפעל תעשיות אלקטרוכימיות (לשעבר פרוטרום) היה מפעל בעכו שייצר PVC. במהלך תהליך הייצור השתמשו במפעל בתהליכי אלקטוליזה של כספית תוך פליטה של דיוקסין.

מפעלי יציקה ומחזור מתכות:

  • מחזור מתכות - מפעל למיחזור מתכות "דן מיחזור" בטירה, הורשע בגרימת זיהום אויר חמור.[4]
  • מפעל חוד פלדה בדרום עכו ומצפון לקריות, תרם לזיהום האוויר במפרץ חיפה דיוקסינים במשך שנים. ממזרח למפעל קיימות בריכות דגים.
  • מפעל יהודה פלדות באשדוד.[6]
  • משרפות פיראטיות של אשפה פועלות ברחבי המדינה ויוצרות זיהום דיוקסין נרחב.[5] [6]
  • מפעלים לייצור ולמחזור נייר?

חשיפה לדיוסינים בישראל

  • תושבים ליד מפעל חוד הפלדה, ואולי ליד יצרנים אחרים.
  • אזרחים האוכלים מוצרים מהחי.

הקואליציה לבריאות הציבור גרמה לחשיפת מידע מהרשויות ומהמפעלים, שהוכיח כי פליטות דיוקסינים ומסרטנים נוספים מהמפעלים באזור מפרץ חיפה הגיעו לרמות של פי 10 עד ‭10,000‬ מהרמות המותרות בחוק הישראלי והמומלצות במדינות המפותחות.[7]

בשנת 2008 פורסם מחקר, שנערך עבור המדען הראשי במשרד להגנת הסביבה, שהעריך את סך הפליטות של דיאוקסינים בארץ בשנת 2005 . ממצאי המחקר הראו כי סך הפליטות עמד על 302.545 גרם. מכלל זה, סך הפליטות לאוויר היה 31.712 גרם. מקורות הפליטה הגדולים ביותר לאוויר שזוהו במחקר זה היו תעשיית המתכת 17.399 גרם ושריפות בלתי מבוקרות 7.892 גרם.[6]

בשנת 2012 סה"כ דיווחו למפל"ס רק 4 מפעלים על פליטת דיאוקסינים לאוויר, שהסתכמו ב 5.7 גרם בשנה. 106 מפעלים נוספים דייוחו כי פליטות הדיאוקסינים שלהם הן מתחת לסף הדיווח. הפליטה היחידה לאוויר שדווחה למפל"ס ממפעל מתכת היתה של מפעל יהודה פלדות באשדוד של 0.3 גרם. בין הרישומים השונים יש 7 שנים הפרש (2005 מול 2012) אך הדבר מעורר תמיהה, שכן סך כמות הפליטות משנת 2012 מהווה רק 1.88% מתוך כלל הפליטות שנגלו בשנת 2005. למרות שהיו פליטות בשנת 2005 למים ולקרקע בשנת 2012 כביכול לא היו פליטות כלל שעברו את סף הדיווח. [6]

בשנת 2013 ערך משרד הבריאות סקר על המצאות דיאוקסינים במזונות מהחי. המשרד דגם 10 לולים ומתוכם נמצאו ריכוזי דיוקסינים מעל התקן של ארגון הבריאות העולמי ב-4 לולים, לפי תקן מחמיר יותר של סוכנות ההגנה על הסביבה של ארצות הברית כל הדגימות של הביצים הכילו כמות עודפת של דיוקסין. [7]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 שאלות ותשובות בנושא דיוקסינים משרד הבריאות, מזהמים, חומרי הדברה במזון, 2005
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 הכל על דיוקסין גרינפיס ים תיכון, 4.4.2004
  3. ^ 3.0 3.1 לוסיה ברגובוי-ילין, לשים סוף לדיאוקסינים: דיאוקסינים, פוראנים וביפנילים באוויר, הקואליציה לבריאות הציבור, אפריל 2011
  4. ^ [Intake of dioxins and related compounds from food in the U.S. population], Schecter A, Cramer P, Boggess K, et al', J. Toxicol. Environ. Health Part A, vol 63, issue1, p1-18, 2001
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 דיוקסינים, שרות המזון הארצי, משרד הבריאות.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 ד"ר אריה ונגר דו"ח אדם טבע ודין לנתוני המפל"ס 2012
  7. ^ יפה שיר-רז זיהום לא בריא: למה באזור חיפה חולים יותר? ynet 30.08.09

קישורים חיצוניים