פתיחת התפריט הראשי

אקו-ויקי β

ג'ון סטיוארט מיל

ג'ון סטיוארט מיל (באנגלית: John Stuart Mill), היה הוגה דעות וכלכלן - פוליטי מהמאה ה-19 בעל השפעה רבה. הוא תמך בתועלתנות, ליברליזם, עסק בלוגיקה ובפילוסופיה מדינית ותמך בתאוריה האתית שהציג לראשונה מורו וחברו הטוב של אביו, ג'רמי בנת'הם.

ג'ון סטיוארט מיל, 1870

תוכן

ביוגרפיה

ג'ון סטיוארט מיל נולד בלונדון בשנת 1806, כבנו הבכור של הפילוסוף הכלכלן וההיסטוריון הסקוטי ג'יימס מיל ושל הרייט בארו. ג'ון חונך על ידי אביו בעצתם ובסיועם של ג'רמי בנת'הם ופרנסיס פלייס. הוא חונך בצורה נוקשה ביותר, ובאופן מכוון מנעו ממנו קשר עם ילדים בגילו למעט קרובי משפחה. אביו, מעריץ של בנת'הם ותומך ב-associationism היה בעל כוונה מפורשת ליצור גאון אינטלקטואלי שימשיך את לתמוך בגישת התועלתנות לאחר מותו שלו ושל בנת'הם.

מיל היה ילד משכיל ומבריק באופן יוצא מן הכלל, כפי שהוא מתאר בביוגרפיה שלו. בגיל 3 הוא למד יוונית. בגיל שמונה, הוא קרא את משלי איזופוס, את האנבסיס של קסנופון, ואת כל כתבי הרודוטוס. הוא הכיר את לוסיאן, דיוגנס לאריטוס, איסוקרטס ושישה דיאלוגים של אפלטון. הוא גם קרא הרבה מאוד היסטוריה אנגלית ולמד מתמטיקה, פיזיקה ואסטרונומיה.

ספרו של אביו "ההיסטוריה של הודו הבריטית" פורסם בשנת 1818; מיד לאחר מכן בגיל 12, מיל החל בלימוד יסודי של לוגיקה סכולסטית, בו בזמן שקרא ביוונית את "על הלוגיקה" של אריסטו. בשנה שלאחר מכן הוא החל ללמוד כלכלה פוליטית ולמד את כתביהם של אדם סמית ודיוויד ריקארדו יחד עם אביו. בסופו של דבר הוא השלים את נקודת המבט שלהם, של כלכלה קלאסית אודות גורמי הייצור. ריקארדו, שהיה חבר של אביו, נהג להזמין את מיל הצעיר להליכות משותפות לדיון על כלכלה פוליטית. שיעורי הכלכלה היומיים של ג'ון וג'יימס מיל עזרו למיל האב לכתוב את הספר "אלמנטים של כלכלה פוליטית" (Elements of Political Economy), ספר לימוד שנועד לקדם את הרעיונות של כלכלה ריקארדנית, אך ספר זה לא זכה לתהודה ציבורית.

מיל עבד ב"חברת הודו המזרחית הבריטית", והיה גם חבר ליברלי בפרלמנט. הוא תמך בהורדת המסים הכבדים מאירלנד, ובצורה כללית תמך במה שהוא קרא "היגיון". בספרו "מחשבות על ממשלה ייצוגית" קרא מיל לרפורמות שונות בפרלמנט ובשיטת ההצבעה, ובעיקר קרא לייצוג יחסי ולהרחבת זכות הבחירה.

בהיותו בן 14 למד מיל שנה בצרפת, יחד עם משפחתו של סר סמואל בנת'הם, אחיו של ג'רמי בנת'הם. הנוף ההררי שהוא ראה שם הוביל אותו לחבב הרים כל ימי חייו. אורך החיים הצרפתי, התוסס והידידותי, הותיר בו רושם עמוק. במונפלייה, הוא השתתף בקורסי החורף בכימיה, זואולוגיה, חקר המדע, כמו גם קורסים במתמטיקה גבוהה. במסעותיו מצרפת ואליה, הוא שהה בפריז לכמה ימים בביתו של הכלכלן הנודע ז'אן בפטיסט סיי חבר נוסף של מיל האב. במקום זה הוא פגש רבים ממנהיגי המפלגה הליברלית, כמו גם הפריזאים בולטים אחרים, כולל אנרי סן-סימון.

עם זאת, הלימודים האינטנסיביים הללו פגעו בבריאות הנפשית שלו. בגיל עשרים הוא סבל מהתמוטטות עצבים. בפרק החמישי של האוטוביוגרפיה שלו, הוא טען כי הדבר נבע מהקושי הנפשי והפיזי של לימודיו, אשר דיכאו כל רגש שהיה עשוי לפתח כילד רגיל. עם זאת, דיכאון זה החל להתפוגג לאחר שמצא נחמה בזכרונותיו של ז'אן-פרנסואה מרמונטל ושירו של ויליאם וורדסוורת.

בשנת 1841 מיל החל חברות עט עם אוגוסט קונט המייסד של פוזיטיביזם וסוציולוגיה. הסוציולוגיה של קונט הייתה יותר פילוסופיה מוקדמת של המדע מאשר המדע המוכר לנו כיום, והפילוסופיה הפוזיטיבית סייעה למיל לדחות את התאוריה של בנתה'ם.

מיל היה אתאיסט ונון-קונפורמיסט. הוא סרב להתחייב ל"39 המאמרים" של הכנסייה האנגליקנית, ודבר זה מנע ממנו ללמוד באוניברסיטת אוקספורד או באוניברסיטת קיימברידג'. תחת זאת הוא הלך בעקבות אביו, ועבד ב"חברת הודו המזרחית הבריטית" עד שנת 1858. הוא הלך ל-University College בלונדון, כדי לשמוע את ההרצאות של ג'ון אוסטין, הפרופסור שפיתח את תאוריית הפוזיטיביזם המשפטי. בשנת 1856 מיל נבחר כחבר חוץ לשם כבוד באקדמיה האמריקנית לאמנויות ולמדעים.

בשנת 1851, נשא מיל לאישה את הארייט טיילור לאחר 21 שנים של ידידות אינטימית. טיילור הייתה נשואה כשהם נפגשו, ומערכת היחסים שלהם היו קרובה, אך מאמינים כי היא היתה צנועה במהלך השנים שקדמו למות בעלה הראשון. כאישה מבריקה בזכות עצמה, לטיילור הייתה השפעה משמעותית על עבודותיו ועל רעיונותיו של מיל הן בזמן החברות שלהם והן לאחר הנישואים. יחסיו עם הרייט טיילור חיזקו את תמיכתו של מיל בזכויות נשים. הוא מצטט את השפעתה בגרסתו האחרונה של הספר "על החירות", שיצא לאור זמן קצר לאחר מותה. טיילור מתה בשנת 1858 לאחר שפיתחה גודש ריאות חמור, לאחר שבע שנות נישואים למיל.

בשנים 1865-68 מיל כיהן כחבר ליברלי בפרלמנט. הוא תמך בהורדת המסים הכבדים מאירלנד, ובצורה כללית תמך במה שהוא קרא "היגיון". בספרו "מחשבות על ממשלה ייצוגית" קרא מיל לרפורמות שונות בפרלמנט ובשיטת ההצבעה, ובעיקר קרא לייצוג יחסי ולהרחבת זכות הבחירה.

מיל היה הסנדק של הפילוסוף ברנרד ראסל. בשנת 1873 נפטר מיל ממחלת השושנה, באבניון שבצרפת, שם הוא נקבר לצד אישתו.

עבודתו

בנתהם פרסם עשרות ספרים ומאמרים, שעסקו במגוון נושאים חברתיים- כלכלה, חופש, דת, פילוסופיה של המדע, זכויות נשים ועוד. בין ספריו: על החירות, שעבוד האישה, Essays on Some Unsettled Questions of Political Economy, Utilitarianism, A System of Logic, Principles of Political Economy, Considerations on Representative Government, "The Negro Question".

על החירות

  ערך מורחב - ליברליזם

בשנת 1859 יצא לאור הספר על החירות שנכתב על ידי מיל ועל ידי אשתו, הרייט טיילור. הספר יצא לאור סמוך למותה הפתאומי ומוקדש לזכרה. מיל מסביר בספר כי בעבר הציבור היה צריך להגביל את כוחו של השלטון משום שזה היה נתון בידיו של דיקטטור שהיה עלול לפגוע בכפופים לו. עם הזמן עברו החברות למשטרים דמוקרטיה נציגותית שבה הממשלה נבחרת באופן זמני והציבור יכול להיפטר ממנה אם היא מזיקה לו לדעתו. לדעת מיל דבר זה אינו מספיק כדי להגן על החירות, היות ועדיין חלקים מהציבור יכולים לנצל את השלטון כדי לפגוע בחירות של אנשים אחרים. בספר מתווה מיל את טבעו וגבולותיו הרצויים של הכוח שהחברה יכולה להפעיל על היחיד לדעתו.

הספר ידוע בזכות שני עקרונות חשובים, המוכרים כאבני יסוד במחשבה הליברלית.

  • העיקרון הראשון הוא כי "ביחס לעצמו, ביחס לגופו ונפשו שלו, היחיד הוא ריבון" ‏‏‏. מיל מביא עיקרון זה כנגד תופעת עריצות הרוב בדמוקרטיה ו/או במסגרת תרבות, שבאה לידי ביטוי בכפיית ערכי מוסר וקביעת תקני התנהגות ראויה, ומספקת לחברה כוח כלפי היחיד, המסוגל לפגוע בו באופן קשה.
  • העיקרון השני, "עקרון ההיזק", קובע את התנאים שבהם יהיה לגיטימי מצד החברה או המדינה להתערב בענייניו של הפרט - "(ש)המטרה היחידה אשר למענה אפשר להפעיל כוח בצדק כלפי כל חבר בקהילה מתורבתת בניגוד לרצונו היא כדי למנוע נזק לאחרים. טובתו שלו, הפיזית או המוסרית, אינה הצדקה מספקת."‏‏‏‏ שני עקרונות אלו מקובלים על כל ענפי הליברליזם, וכן על אידאולוגיות פוליטיות קרובות. הספר הוא ספר משפיע ביותר בחשיבה הפוליטית מאז כתיבתו ועד היום.

החשש העיקרי שמיל מביע בספר הוא החשש מפני "עריצות הרוב"- כפייה שיפעיל הרוב על מיעוט קטן תוך ניצול הכלים הדמוקרטיים. מענה חלקי לנושא זה הוצג מאוחר יותר על ידי הכלכלן מנסור אולסון במהלך המאה ה-20, הלוגיקה של פעולה קבוצתית שבו טען כי החשש הנפוץ יותר בדמוקרטיה הוא דווקא היכולת של קבוצות חזקות וקטנות לכפות את רצונן על הרוב.

אחד הקשיים שעולים כיום מבחינה קיימות ואקולוגיה ביחס לספר היא להבין מתי הפרט גורם נזק לאחרים. במקרים מסויימים כמו רצח, גניבה או אונס הדבר ברור. אולם המושגים של מערכת אקולוגית מאפשרים השפעה של פרט אחד על פרט אחר דרך השפעה על גורם שלישי ויצירת נזק סמוי בפערים של מרחב וזמן. זיהום, או השפעה סביבתית אחרת כמו דילדול משאבים יכולים לגרום לכך שפרט אחד גורם נזק לאחרים מבלי שהוא יודע שהוא מזיק ו/או מבלי שהם יודעים שהוא גורם להם נזק. שאלה נוספת שעולה מכאן היא מי צריך להוכיח את הנזק שנגרם ומתי יש להוכיח אותו. לפעמים עד שמוכח מעבר לכל ספק שאכן בוצע נזק, מי ניזוק ממנו ומי הגורם המזיק, כבר מאוחר מדי ולפעמים מדובר בתהליך בלתי הפיך או בתהליך ארוך טווח. מסיבה זו, מול עקרון ההיזק עולה עקרון הזהירות המונעת. כמו כן ראייה מודרנית יותר של מוסדות חברתיים ומגבלות אקולוגיות מצביעה על כך שהממשלה אינה הגוף היחיד שעלול לגרור כפייה או לפגוע בפרט. הכלכלן האקולוגי הרמן דיילי מעיר כי הזכות הבסיסית ביותר - הזכות לחיות - אינה מובטחת מראש וכי השפעות אקולוגיות עלולות לפגוע בזכות זו. דיילי מציין זאת בהקשר של הוויכוח על הנושא של זכויות אדם, גידול אוכלוסין ומדיניות ייצוב אוכלוסין בסין. [1]

זהותם של "האחרים" שלהם נגרם נזק גם היא עניין שאינו מובן מאליו - הכוונה יכולה להיות אנשים שחיים באותה חברה או מדינה, כלל האנשים שחיים באותה תקופה (גם במדינות אחרות), פעילי קיימות מתייחסים תדירות גם לדורות העתיד. פעילי זכויות בעלי חיים מתייחסים גם למיני בעלי חיים אחרים ולכלל המינים האחרים כאל אחרים.

השקפתו על הכלכלה

במאמר תפקידו של מדע הכלכלה מצטט ארנסט שומכר את מיל שמתייחס לכלכלה הפוליטית - הכינוי שניתן אז לחקר הכלכלה. לפי מיל הכלכלה הפוליטית היא "לא דבר-מה העומד בפני עצמו, אלא קטע ממסכת שלמה, ענף של הפילוסופיה החברתית, המשולב ביתר ענפיה עד כדי-כך, שמסקנותיו, אפילו אלה שייכים לתחומו הוא, אמיתיות רק באופן מותנה, וכפופות להשפעות ולפעולות-נגד של סיבות שמחוץ לשדה מחקרו."

השקפתו על הסביבה הטבעית וצמיחה כלכלית

בשנת 1848 מיל כתב ספר בשם "Principles of Political Economy" ובו חיבור מפורסם “Of the Stationary State" שבו הוא דן ב"מצב יציב" או בחשיבות של הסביבה הטבעית והקיימות לכלכלה בניגוד למצב של כלכלה שצומחת ללא הפסק. מיל, בניגוד לכלכלנים קלאסיים אחרים, תמך במצב זה וחשב שכלכלת מצב יציב תגיע לאחר שלב זמני של צמיחה כלכלית שבו ניתן יהיה להתמקד בשיפור המצב האנושי:

יהיה מרחב יותר מבעבר לכל הסוגים של תרבות נפשית, ולקידמה מוסרית וחברתית... לשיפור אומנות החיים וסיכוי הרבה יותר טוב של שיפור בתחום זה, כאשר הנפשות הפסיקו להתעמק באומנות הקיום

מיל הכיר ברווחה כמצב שקיים מעבר למצב החומרי, וטען כי המסקנה הלוגית מצמיחה אינסופית היא הרס של הסביבה וירידה באיכות החיים. הוא מסכם כי מצב יציב יכול להיות עדיף על צמיחה כלכלית בלתי פוסקת. "איני יכול, לכן, להתייחס למצב יציב של הון ושל עושר באותה סלידה שלה זכתה בדרך כלל מצד כלכלנים מהאסכולה הישנה". בנוסף הוא כותב:

אם כדור הארץ חייב להפסיד חלק גדול זה של הנעימות שלו, שהוא חייב לדברים שהגידול הבלתי מוגבל של עושר ואוכלוסייה יעקרו ממנו, אך ורק לשם המטרה לאפשר לו לתמוך באוכלוסייה גדולה יותר, אבל לא טובה או מאושרת יותר, אני מאוד מקווה, למען הדורות הבאים, כי הם יהיו שבאי רצון להיות במצב יציב, הרבה לפני שהצורך בכך יאלץ אותם להגיע לכך.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים