בעיות חנייה בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף בעיות חניה בישראל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המונח בעיות חנייה בישראל מתאר בעיה כללית חריפה האוגדת בתוכה מספר בעיות הנוגעות לחניית כלי רכב בישראל (בעיקר ארבע גלגליים) בכלל ערי ישראל.

איפיון

  1. מעט מדי שטח טבעי לחניית מכוניות במדינה ביחס לכמות המכוניות במדינה הגורם לבזבוז שטח בהקמת חניונים ציבוריים (כמו גם ייקור של בניית מגדלים בשל הקמת חניונים תת-קרקעיים עמוקים או חניונים תוך-מבניים גבוהים), נהיגה מיותרת ("חיפוש חנייה"), פקקי תנועה, דחק ושחיקה פסיכולוגית.
  2. חנייה בשטח טבעי לחניית מכוניות בעלות כוללת גבוהה מדי; יותר מדי אבני שפה צבועות כחול-לבן ויותר מדי דו"חות מטעויות-אנוש סבירות במחירים קיצוניים ביחס להכנסות הנפוצות במשק הישראלי (שכר מינימום, שכר ממוצע והוצאות בסיסיות לנפש).
  3. תימרור יתר בשטחים טבעיים לחניית מכוניות.
  4. ריכוזיות כלכלית של חברות חניונים ציבוריים פרטיות לצד היעדר פיקוח ממשלתי ומערכת סבסוד יעילה בהקשר זה כך שחניונים מסוימים גובים מחיר בלתי סביר ביחס להכנסות הנפוצות במשק הישראלי לכדי מניעת הזדמנויות שונות הזמינות רק במרכז העיר, הקשיית עבודתם של ספקי סחורות ושירותים שחייבים להשתמש במכוניות (ראו הערך קשיים של עובדים עצמאיים בישראל) ועוד.

המתואר בסעיף 2 ו-3 גורם לדו"חות חניה מיותרים, עוינות בין התושבים לבין פקחי חנייה ודחק כללי של האזרחים הפוגע בישראל כמערכת.

סיבות אפשריות (לפי האיפיון)

  1. תכנון מוטה רכב פרטי ופרבור בישראל גוררים היעדר תחבורה ציבורית יעילה בישראל והפחתה בכמות הולכי רגל בישראל יחד עם שימוש רב מדי ברכב פרטי בישראל - נכון לשנת 2019 ישנם בסביבות ה 8.4 מיליון אזרחים (לא כולל תושבים שאינם אזרחים ותיירים ונכון לשנת 2018 למעלה מ-4 מיליון נהגים). הדבר גורר תהליך של גידול מהיר בכמות הרכבים בלי שיש גידול מקביל בכמות הכבישים ותשתיות נוספות. אחת התשתיות החשובות שיש קושי להגדיל אותה בקצב גידול המכוניות היא חניות - במיוחד בשטחים כמו מרכזים של מטרופולינים. במרכזי מטרופוליניות יש בעיה משולשת - מצד אחד המטרופולין הוא מוצלח יותר ככל שהוא מאפשר מפגשים של של אנשים, סחורות (ורעיונות). דבר זה מצריך תנועה רבה יותר. קיימים שני שיווי משקל בתחום - אם מדובר בתכנון מוטה מכוניות, יש יותר ויותר מכוניות שנכנסות למרכז המטרופולין, כך שיש באותו שטח יותר מכוניות בכל שנה והביקוש לחניה עולה מהר יותר מאשר קצב הספקת החניה. בנוסף התחרות על השטח עם שימושי קרקע אחרים כולל דיור, מסחר ותחבורה גורר ייקור מתמיד של הקרקע. "פתרון" אחר של הבעיה היא אפקט הבייגלה שבו המסחר והדיור עוברים לשולי המטרופולין - היכן שמחירי החניה זולים יותר - אבל דבר זה מאיץ עוד יותר תהליכי פרבור. בישראל פתרון זה הוא בעייתי בגלל שהיא אחת המדינות הצפופות בעולם ודבר זה פירושו גמירה מהירה של עתודות הקרקע בצפון ובמרכז. כמו כן בעיה ידועה של פרבור היא נעילה טכנולוגית - בנייה בצפיפות נמוכה של פרברים נוחים למכוניות גוררת קושי גדול לעבור מאוחר יותר לתחבורה ציבורית.
  2. הסבר נפוץ לכך הוא חמדנות לא מרוסנת של בעלי קופות ציבוריות בעיריות השונות - חמדנות בהיקף זה משקפת ממוניזם ושחיתות חוקית.
  3. ניתן להסביר בעיה זו כדרך לא יעילה להתמודד עם הבעיה כשלעצמה אך אין ספק שנדרש פיתרון רדיקלי יותר ממערכת תמרורים מסועפת וספק-יעילה.
  4. לוביזם של בעלי חניונים במפלגות פוליטיות שונות המעודדות תכנון מוטה רכב פרטי בהרחבת הערים השונות בישראל.

ריכוזיות פוטנציאלית ואי יעילות של אפליקציות חנייה כמייקרות את החנייה היקרה ממילא

לפי דעה לכאורה אפליקציות חנייה היו מסייעות לפתור את הבעיה אך אולי הללו לעתים ובאופן מכוון הן רק מחריפות את הבעיה בעיקר במובן ייקור החנייה והפיכת החנייה למוצר בסיס יקר שצריכתו איננה שוויונית דיה:

  • אפליקציות חנייה הן מעטות וקשה להעריך עד כמה הריכוזיות בשוק שלהן מוטה לכיוון תיאום אינטרסים בין בעליהן לבין חברות החניונים כך שהמחיר שייגבה מהצרכן עם שימוש בהן יהיה גבוה יותר מזה שהיה משלם בלעדיהן.
  • אפליקציות חנייה לעתים לא כוללות מערכת התראות יעילה בשימוש בסיסי ומטילות על הישראלי הלחוץ והשחוק או המוגבל נפשית (כגון אנשים קשישים מאד שעדיין כשירים לנהיגה) את הצורך לזכור מתי חנו ומתי עליהם לסיים את החנייה תוך דרישה לשלם להן כסף עבור התראות כה בסיסיות לצד היעדר הבטחה גורפת להחזרת הכסף על חניית יתר מצד החברה המתפעלת אפליקציה מסוימת.

פיתרון בעיות החנייה בישראל

הפיתרון היחידי לבעיות החנייה הגואות בישראל דורש מערך רחב של פתרונות הנוגעים לייעול התחבורה הציבורית בישראל אשר יביא בתורו הפחתה טבעית של כמות המכוניות והחניונים ויהווה הפיתרון הסביר ביותר לבעיה זו.

לפי דעה, לממשלת ישראל הכנסות גבוהות ממס על דלק ולכן לכאורה לא מספיק מעודדת פיתוח הפתרונות הזמינים השונים בישראל (או מחקר על פתרונות ניסיוניים) או לפחות לא עושה מספיק להכניסם לשירות האזרח; יש הטוענים לקונספירציה מכוונת של "להראות כאילו עושים את המקסימום" ללא תמורה ראויה לאזרח.

בין הפתרונות השונים לייעול התחבורה הציבורית בכלל ובישראל בפרט:

  1. הקמת נת"צים בכלל הכבישים המרכזיים בישראל כולל בתוך רחובות ראשיים בכלל הערים בישראל מכורח חוק חירום ממשלתי לצד הגברת התחרות בענף האוטובוסים.
  2. הקמת נתיב רכבים קלים - אופניים חשמליים וקורקינטים חשמליים לצד עידוד השימוש בהם תוך תקנון תקנות בטיחות מחמירות וסדרת קנסות (עידוד החברה לאורח חיים פעיל).
  3. פיתוח רכבת עילית בערים מרכזיות; רכבת עילית כוללת תחתה שטח רב שמשמש בדרך כלל שטח טבעי לחניית מכוניות. כיום המגמה היא לפתח רכבת עילית חשמלית (עם כמיהה רבה לפתח בעיקר רכבות עיליות מבוססות טכנולוגיות ריחוף מגנטי - MAGLEV אם כי טכנולוגיה ספציפית זו חדישה מאד ומיושמת נכון לשנת 2017 ככלל רק ברכבות קרקע).
  4. פיתוח רכבת תחתית בכל ערי ישראל המרכזיות (ירושלים, תל אביב, חיפה ובאר-שבע לפחות); ישראל היא מדינת הגירה במובנים רבים; האוכלוסייה שלה גודלת בקצב מהיר ונדרשת תשתית זו כתשתית מסייעת לפחות לתשתיות השונות.
  5. פתיחת שוק המוניות לתחרות ע"י הכנסת שירותי קריאת רכבים כשחקניות שוות ערך בשוק המוניות המקומי (כל עוד אלה עומדות בסטנדרטים בסיסיים של איכות ואיסוף ידע על רקע הנהגים המשתמשים בשירותיהם עבור עמלה שהם מפרישים לחברה מתוך המחיר שדרשו לנסיעה, וכן תנאי העסקה נאותים - ראו נספח על נושא זה להלן).
  6. רפורמות שונות ברכבת ישראל - הקמת עוד תחנות, צמצום עלות כרטיס הנסיעה, שיפור תקני אבטחה (בכדי למנוע שחיקה של אנשי אבטחה ולבזבז פחות זמן למשתמשים).

חנייה חינם מול חנייה בתשלום

בישראל, יש בערים שונות חנייה ציבורית המוענקת לתושבי העיר בחינם, נוהג אשר לדעתה של ראשת העירייה חיפה, עינת קליש-רותם, מעודד שימוש ברכב פרטי ומחריף את מצוקת החנייה; קליש-רותם הצהירה בישיבת עירייה בשנת 2019 כי בחיפה יש בעיית חנייה חמורה, וכי הפיתרון לכך הוא מעבר לחנייה בתשלום.[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים