מדרחוב

מתוך אוקו ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.

מדרחוב (Pedestrian zone) או איזור ללא מכוניות הוא רחוב או מרחב עירוני בו התנועה מותרת להולכי רגל , רוכבי אופניים ואמצעים לא ממונעים אחרים, ואסורה התנועה למכוניות וכלי רכב ממונעים אחרים . הרחבה של רעיון המדרחוב היא עיר ללא מכוניות.

בעבר נבנו רוב רחובות העיר כרחובות בהן לא אפשרית תנועה עגלות או מכוניות והדבר נשתנה רק במאה ה-20 עם הופאת המכונית. משנות ה-50 באירופה החלה להתפתח מגמה איטית של בניית מדרחובים שבהם אסורה כניסת מכונית ואופנועים. בשנים האחרונות הדבר תופס תאוצה גם לערים נוספות כמו ניו יורק, פאריס, לונדון ועוד.

קיימים מקומות בהם מדרחובים מתפקדים כשלידם יש תנועה איטית או מופחתת של אמצעי תחבורה ממנועים כמו קו חשמלית לדוגמה.

מדרחובים בעולם

דוגמאות לערים בעולם שסגרו רחובות מרכזיים והפכו אותם למדרחובים:

אירופה

מספר רב של ערים ועיירות באירופה הפכו חלק ממרכז העיר שלהם לאיזור ללא מכוניות מאז תחילת שנות ה-60. לעיתים קרובות איזורים אלה מלווים במגרשי חניה למכוניות בקצה האיזור, ובצורה נפוצה יותר, קיימות תוכניות חנה וסע (בתחבורה ציבורית). רוב האיזורים מאפשרים למשאיות לשנע סחורות לחנויות ולעסקים הממוקמים במדרחוב בשעות הבוקר המוקדמת, ולכלי רכב לנקיון הרחוב לפעול מאוחר בערב.

האיזור ללא מכוניות הראשון שנבנה כך במכוון באירופה היה רחוב Lijnbaan ברוטרדם שנפתח ב-1953.
איזור הקניות העירוני להולכי רגל בבריטניה היה בStevenage בשנת 1959.
בשנת 1962 הפכה עיריית קופנהגן את רחוב Stroget, רחוב ראשי במרכז העיר, לרחוב להולכי רגל בלבד. בזמנו הדבר היה מעורר מחולקת ורבים מהסוחרים התנגדו לו. עם זאת הרחוב התברר כהצלחה עירונית. האיזור ללא מכונית הורחב בשנת 1968 והורחב שוב בשנים 1973, 1980 ו-1992. השטח אינו נקי ממכוניות לגמרי והוא נחתך בכמה מקומות ברחובות בעלי מכוניות. השטח הראשוני של המדרחוב היה 15,800 מטרים רבורים וכיום רשת המדרחובים של קופנהגן משתערת על פני שטח של כ-100,000 מטרים רבועים. [1].
שכונת וובן, פרייבורג בגרמניה היא שכונת מגורים שבתוכה אין מכונית.

צפון אמריקה

באי הקטן מאקינאק (Mackinac Island) שבשטח מדינת מישיגן, אסורה תנועת כלי רכב ממונעים או מרכבות, למעט רכבי חרום, מאז 1896.
Sparks Street באוטווה, קנדה, הפך למדרחוב בשנת 1966, וכך הוא המדרחוב הראשון בצפון אמריקה.
בשנת 2009 החליט ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג, להפוך את רוב השטח של הטיימס סקוור למדרחוב, עם מעט נתיבים עבור כלי רכב בצד הכיכר.

דרום אמריקה

חלקים מרחוב פלורידה בבואנוס איירס, ארגנטניה, הפכו למדרחוב בשנת 1913 [2]
עם הבחרו לראש העיירה של העיר קוריטיבה בדרום ברזיל, בשנת 1972, הורה ז'יימה לרנר לסגור את הכביש הראשי בעיר לתנועת מכוניות. "רחוב הפרחים" או "רחוב ה-15 בנובמבר" הפך למדרחוב הראשון בברזיל. לרנר יצר את המדרחוב במהלך סופשבוע אחד, כדי להמנע מתביעות משפטיות שהיו יכולות לעכב צעד כזה. לרנר החליט לשנות לחלוטין את הכיוון בו צעדה קוריטיבה באותה עת - של המשך מגמות פרבור והשענות התחבורה על הרכב הפרטי.
אריקיפה, פרו, הפכה בשנת 2009 את רחוב מרסדס, רחוב מסחרי מרכזי, למדרחוב. [3]
בשנת 1998 הפכה עיריית בוגוטה בפרו, רחובות רבים בעיר למדרחובים, כולל מדרחוב בשדרותJimenez באורך 2.3 ק"מ ורחוב Porvenir Promenade באורך 17 ק"מ.[4]

אסיה

בהונג קונג המדרחוב הפופלרי ביותר הוא רחוב Sai Yeung Choi שהפך למדרחוב בשנת 2003.
בטוקיו, ביפן סוגרים מספר רחובות ראשיים לרכבים במהלך סוף השבוע.

מדרחובים בולטים בישראל

מדרחוב נחלת בנימין בתל אביב
מדרחוב בן יהודה בירושלים
הפיכת הרחוב הראשי בהרצליה, רחוב סולוקוב, למדרחוב על ידי יעל גרמן בשנות ה-2000.
חלקים גדולים משכונת מעוז אביב בתל אביב בנויים כאיזורים ללא רכב עם גינות בין הבתים.